Death Drome

זוכרים איך היינו צופים בהתרגשות בקרבות בקולוסיאום? מניפים את האגודל למעלה או למטה, לחרוץ את גורל הגלדיאטורים? גם השתתפות בקרב הייתה יכולה לגרום לאדרנלין לרוץ ולריגוש להתפרץ, אבל פעם העריכו הרבה פחות את כל עניין ההשתתפות בריאליטי ובספורט אקסטרים. אז הרבה, כנראה, לא השתנה מאז, ועד היום צפייה בקרבות לחיים ולמוות בזירה מהווה צורת בידור מבוקשת. והיום, בהנתן ההבדל הזערורי שמדובר במשחק מחשב שמאפשר לעשות זאת מול מסך ולשמור על העור היקר שלנו, יש כאלה שממש תאבים לנסות את כוחם במלחמת כל-בכל כזו. Death Drome מנסה להעביר להם את החוויה הזאת כמיטב יכולתו. האם הוא מצליח? שאלה טובה.

ב-Death Drome אתם מוטסים אל העתיד, שנת 2057. צפיפות-יתר בבתי הכליאה גרמה להנהגת מדיניות של חנינת אסירים מסוכנים ע"י ברירה אבולוציונית, או במילים פשוטות: רק החזק שורד. זורקים אותם, על כלי רכב משוריינים, לתוך זירה, מתבלים בכלי נשק שפזורים בשטח, ומחכים שמתוך חמישה ייצא אחד.
נהדר. גם מצמצמים עלויות טיפול באסירים וגם בידור להמונים - שניים במחיר אחד. מי ששורד שמונה (!) זירות כאלו זוכה בחרב העץ - במקרה שלנו: חנינה. (באופן אישי, אני הייתי חושב שאסיר מסוכן שהצליח לחסל את כל מתחריו המסוכנים לא פחות, הדבר האחרון שהייתי רוצה לתת לו זה חנינה, אבל לכו תתווכחו עם ההגיון של שליטי העתיד). במשחק, כפי שבטח ניחשתם, אתם תכנסו למושב הנהג של אחד מכלי הרכב האלה - ספק אופנוע ספק רחפת/מזחלת, ותצטרכו לנסות ולשרוד על חשבון האומללים האחרים.

קול רובוטי אדיב ידריך אתכם אל בחירת הרכב. שמונת כלי הרכב לבחירה מסווגים על פי ארבעה מדדים: שליטה, מהירות, שריון ועצמת אש. תוכלו לבחור גם זירה, אם ברשותכם הקוד המתאים. אם לא, תצטרכו לנצח, ואז תקבלו קוד בכל פעם שתתקדמו מזירה לזירה.
לאחר שאתם מוכנים, תוצג בפניכם מפת הזירה יחד עם נתונים מאוד לא חשובים אודות מיקומה, מספר מקרי המוות המתרחשים בה בשנה, ומתי הוקמה. לבסוף, אתם תיזרקו לזירה יחד עם עוד ארבעה אסירים, ותתחילו את מסע ההישרדות שלכם.

הזירות נקראות בכל מיני שמות מחרידים כדוגמת "הגהנום", "הכור המצרף" ו"האבדון", והן כוללות מגוון משטחים, רמפות, מוקשים ודלתות נעולות במפתחות צבעוניים. כל זירה מורכבת מארבעה אזורים, אך בתחילת הדרך שניים מהם נעולים. פתיחת האזורים היא תהליך ממושך: אתם תצטרכו להגיע למספר החיסולים הדרוש לאותו השלב, (חשוב לציין שהמחוסלים מוחזרים לחיים {Respawn}), משם להגיע אל נקודת היציאה, ואז להתחיל מחדש, הפעם עם שלושה אזורים פתוחים. לאחר סיבוב נוסף כל ארבעת האזורים יפתחו, ורק לאחר מכן תעברו לזירה הבאה, וחוזר חלילה.

הרכב, כסטנדרט, חמוש ביריות לייזר ויכול להשאיר מאחוריו שובל אנרגיה שמזיק לאחרים (בדומה ל-Light Cycle מ-Tron), אך משמש גם כמגן מפני יריות. ברחבי הזירה פזורים נשקים נוספים, ואפשר לאסוף עד שלושה. למשל: טילים מונחים, פצצות גל-הלם ופצצת שיבוש-מכשירים שגורמת ליריב לאבד שליטה על רכבו למשך מספר שניות. ישנם גם בונוסים שנותנים "חיים" נוספים, או מחזירים את הרכב לתקינות מלאה. בלוח המחוונים מופיעים כלי הנשק המיוחדים שאספתם, לצד מפה קטנה עם ציון המיקום של היריבים, יחד עם מד הכח שלכם ושלהם, כך שתוכלו לבחור אחרי מי כדאי לכם לרדוף.
בכל סיבוב, זמנכם מוקצב לחמש דקות בלבד, שבסופם יסגרו עליכם קירות חשמל, שיהרגו אתכם, סופית, לא משנה כמה "חיים" היו לכם, אז להזדרז בבקשה.

ועכשיו, יום הדין. עד כמה שאני לא אוהב לקטול משחק, אין לי ברירה הפעם. המשחק, למרות גרפיקה חביבה ומשחקיות סבירה, סובל ממספר חסרונות רציניים. ראשית, הסביבה חדגונית, לא נוחה ולא מעניינת, ואין שום ביטוי לשנת 2057 ולשמות הזירות המבטיחים, חוץ מ-Inferno, אולי. עוד משהו חדגוני ולא מעניין הוא היריבים: אין להם שם, אין הבדל ביניהם והכי חשוב - אין להם שכל! הם מתפזרים להם בחלקי הזירה השונים, אדישים כזומבים, לא תוקפים ולא מתגוננים בחכמה, וכמעט שלא יוצרים אקשן, כך שאף פעם לא יתפתחו קרבות כולם-נגד-כולם מרתקים, מקסימום אחד-על-אחד באיזו פינה.

עוד משהו שחסר במשחק בצורה בולטת הוא... אתגר! המשחק קל מאוד, מאוד. לנהגים אין בינה בסיסית, כאמור, ואין אפילו עליה ברמת הקושי ככל שמתקדמים במשחק. מגרעת רצינית בנושא הקושי - אחרי שמתמודד אחד מחוסל הוא תמיד מוחזר לחיים מאותה נקודת מוצא, ואתם פשוט יכול לשרוץ שם כל הזמן ולסיים את המשחק בלי בעיה. המשחק היה יכול להיות הרבה יותר מוצלח עם שיפור קל בנקודות האלו, אבל כמו שהוא, לדעתי, הכיף ממנו נפגם בצורה רצינית, ושווה להציץ בו למען הנוסטלגיה בלבד.

סוקר על ידי brother34