Liero

הרבה לפני שמישהו העז לחשוב על תולעים שלובשות פאות וכובעים מצחיקים, הרבה לפני שמישהו אפילו דמיין טבח תולעים בסביבה תלת-מימדית, הרבה לפני שמישהו בכלל חלם על אותן תולעים מונפשות בגראפיקה קריקטוריסטית מרהיבה שעולה על שלושה פיקסלים לייצוג תולעת, הוטרדו חובבי Worms, או לפחות כמה מבעלי המחשבה היצירתית שביניהם, מדבר אחר לגמרי.

הכיצד יתכן שמשחק, בו מפוצצות תולעים אחת את השניה באמצעים כמו כבשי-על, פצצות-בננה, חמורים-קדושים ומקלעים-כבדים, ימשיך להסתווג תחת הז'אנר הכה אבסורדי עבורו "אסטרטגיה"?
במילים אחרות, חובבי Worms רבים ייחלו ליום בו תלחמנה התולעים האמיצות זו בזו בזמן אמת, ולא תחכה האחת לתורה כדי ללחוץ על ההדק (או על מה שזה לא יהיה).

אפשר לומר, אם נתמקד במהות ופחות בהיסטוריה, שכך בערך נולד Liero. את "ליארו" אפשר להגדיר בצורה הכי קצרה אך הכי ממצה: "Real-Time Worms". אז איך זה בעצם מתבצע?
מסתבר שזה לא כל-כך פשוט. הסביבה של "ליארו" מאד שונה מזו של Worms והמשחקיות שנוצרה היא למעשה אחרת לחלוטין. לא עוד פלטפורמות רחבות צפות ולוחמה המתבססת על צליפות בליסטיות. Liero הוא למעשה משחק אחד-על-אחד, המתרחש במעמקי גוש אדמה. שתי התולעים נזרקות כל אחת בלב האדמה, כאשר הן בעלות יכולת חפירה יעילה למדי, ובזו ובאמצעות כח ההרס היעיל אף יותר של הנשקים ברשותן הן מגיעות אחת לשניה. המסך מפוצל לשני חצאים כאשר כל חצי מתמקד בשחקן אחר, ומנהרות החפירה המיניאטוריות שמשאירות אחריהן התולעים בעולמן השטוח משוות תחושה כאילו אנו משחקים בחוות נמלים רושפת. ב-Liero אין מגבלת תחמושת וחמישה נשקים שונים מתוך עשרות שונים ומשונים במשחק יעמדו לרשות השחקן לאורך כל הקרב. האתגר כאן הוא שכל שימוש בנשק דורש זמן המתנה עבור שימוש חוזר (זמן טעינה), וכאן יכולת התמרון בין הנשקים במצבים המתאימים הופכת קריטית כשהתולעים מגיעות לעימות אינטנסיבי.

המשחק נוצר במקור ב-1998 על ידי מתכנת פיני והופץ בחינם. אף על פי שהוא יצא לאחר שמערכת ההפעלה חלונות זה מכבר השתלטה על שוק המחשבים האישיים ללא עוררין, Liero רץ על DOS, וכמשחק שפותח באופן עצמאי וחובב - הוא כמובן אינו משקף את השנה בה יצא, וניכר בו כי הרעיון שמאחוריו טרם הובא לביצוע אידיאלי.
Liero מציע ארבעה סוגי משחקים, כולם מבוססים על אותו עיקרון של אחד-על-אחד ורובם נדמים כסתם התנסות תכנותית, ביניהם "Kill'em All" (למעשה Deathmatch) הבסיסי, "Game of Tag" (סוג של King of the Hill) ושני סוגים של Capture The Flag. ניתן לשחק מול המחשב או מול שחקן אנושי אחר, שזו הבחירה הפופולרית, משום שהשחקן הממוחשב ניחן באינטליגנציה מלאכותית של חומייני (הכוונה לפרוק הרגליים המטומטם שנוהג לחבוט עצמו במעופו בכל חפץ קשיח הנקרה בדרכו, לא לאייתוללה מאיראן).
האפשרות שהפכה את Liero לאגדה של ממש, היא למעשה אפשרות שאינה קיימת בגרסה המקורית של Liero, אלא בגרסאות מחודשות ושונות של Liero שפותחו על-ידי יוצרים אחרים מאוחר יותר, והיא האפשרות לשחק ברשת מול שחקנים שונים מרחבי העולם. זו הולידה כמה קהילות מפלצתיות של חסידי "ליארו", חלקן אפילו החזיקו מעמד עד 2006.

כמו משחקים חובבניים רבים, חשוב להבין את מהות ועקרון נסיבות המשחק כדי לבקר אותו בצורה הוגנת. זו גם הסיבה שהוא זוכה למקום מכובד במקדש המשחקים הישנים הזה לעומת כל שאר המשחקים בני-גילו. Liero עשוי כאילו נוצר ב-1993 ולא למעלה מחמש שנים מאוחר יותר. לבקר אותו בפרמטרים מסורתיים כמו גראפיקה (על הפנים), קולות (עלובים) ושליטה (לא משהו) יעשו לו עוול. מעבר לכך, לטעמי העובדה שפיתוחו של Liero הופסק בטרם עת, עוד בהיותו בוסר, מאד מורגשת בכל חלק של המשחק.
כל אלו לא משנים את עובדות ההיסטוריה: Liero היה משחק נערץ ואהוד על רבים, ולמרות פערי הטכנולוגיה אנשים נהנים מהמשחקיות המהירה, האינטנסיבית ושופעת ההרס שלו, גם בזמנים מודרניים, והוא זכה לשבחים רבים.

"Liero - האם יתכן שזו המלה האחרונה בעניין Real-Time Worms?" - מאמר נוסף בעקבות השאלה ועוד אודות ההיסטוריה שקדמה ל-Liero, וזו שעתידה לבוא אחריו, תוכלו לקרוא בפורום.

סוקר על ידי Radioactive Grandpa