Crystal Caves

הכירו את מילו סטימוויץ, יזם, איש עסקים בין גלקטי, בעל חזון, רודף הזדמנויות ותאב בצע באופן כללי.

לאחר שהחליט לצאת לדרך עצמאית ולא לעזור לדודו לגדל יורפים(?), טיפס מילו על חללית "המילניום קיווי" החבוטה שלו, והחליט לקפוץ אל מערות אלטריאן, לכרות שם יהלומים על מנת לממן הקמת חוות טוויבלים(שוב, ?), דבר שהוא מאמין שיביא לו בוחטות של כסף.
אחרי שזה מתברר כשגיאה פיננסית, הוא יוצא חזרה לאותו מקום, לאותה מטרה, (איך לא נגמרו שם היהלומים זו שאלה טובה) והפעם כדי להקים חוות עלוקות למטרות רפואה. גם זה, כמו שניחשתם, גורם לפשיטת רגל, אבל לא איש כמילו ירים ידיים, והוא מנסה כוחו בשלישית עד שהוא עולה על העסק המובטח ביותר מאז שחר ההיסטוריה: דוכן המבורגרים. קא-צ'ינג!

המשחק מזכיר מאוד את שאר הפלטפורמרים של Apogee - קומנדר קין, Bio Menace ועוד, אבל הוא ממש תאום של Secret Agent, שיצא פחות או יותר באותה תקופה, ובנוי על אותו מנוע.

המשחק בנוי בצורת מכרה גדול, שבו הרבה דלתות. כל דלת תוביל אתכם למכרה - מכרון, אפשר לומר, קצר למדי - שבו תצטרכו לאסוף את כל, ממש כל, היהלומים. הייתי רוצה לומר שזה לא יהיה פשוט בכלל, כדי להוסיף עניין, אבל לצערי לא כך המצב במשחק הזה. Crystal Caves הוא בין משחקי הפלטפורמה הקלים ביותר שראיתי, ומכיון שאין אפשרות לבחירת רמת קושי, זה נשאר ככה. האפיזודה הראשונה היא ממש בדיחה, השניה והשלישית קצת יותר רציניות. קצת.

בגדול, מה שיאיים על מילו הם אוסף לא ברור של חייזרים, אף אחד מהם לא מהיר או מתוחכם כלל, ושורה של מכשולים בנאליים להחריד - קוצים שיוצאים מהרצפה, להבות אש וטפטופים של חומצה. יש למילו 3 לבבות, כל פגיעה תוריד לב אחד. נגמרו הלבבות - מילו יתחיל מתחילת המסך. אין אפילו "חיים" מוגבלים - אפשר לעשות את זה אינסוף פעמים. מצד שני, אם תגיעו לסוף השלב עם 3 הלבבות, תקבלו בונוס. כפי שנאמר, מטרתו של מילו היא לאסוף את כל היהלומים בכל מכרה, אבל זה לא אומר שהוא לא יאסוף על הדרך עוד כל מיני חפצים שיתנו לו נקודות נוספות. יש תיבות אוצר שמצריכות מפתח, ויש גם ביצים מוזרות שאם יורים בהן הן הופכות לאותיות, ואם אוספים את כל השש שיוצרות את המילה BONUS, מקבלים... בונוס. יש דלתות בצבעים שונים שצריך להזיז ידיות צבעוניות בהתאמה כדי לפתוח. הדלת הסופית לא תפתח אם לא אספתם את כל היהלומים, אז כדאי לא להשאיר אף אחד מאחור ולהגיד "אני אחזור לשם אחר כך", גם כי לפעמים זו דרך ארוכה, וגם כי לפעמים הדרך חזרה היא בלתי אפשרית.

עד כאן הכל בודאי נשמע סטנדרטי מאוד. אבל, מצד שני, במשחק מופיעים כמה דברים מעניינים, שמתבלים את החוויה. ישנם מסכים, למשל, שנמצאים בחושך די גמור, וצריך למצוא את השאלטר ולהרים אותו. ישנם מקומות שבהם קיימים אבני קרח שצריך לפוצץ כדי ליצור דרך, וצריך לשים לב מה מפוצצים, כי אי אפשר לחבר חזרה. וישנם המסכים המוצלחים ביותר - מסכים שבהם יש גרביטציה הפוכה, וצריך לעשות את כולו כשמילו הפוך על ראשו - קצת עושה ורטיגו, אבל לפחות מאתגר.

וישנם גם כל מיני בונוסים שמפוזרים באזור, וכולם מוגבלים בזמן: אקדח שיכול לחסל כל אויב, בונוס שעוצר את כל שאר המסך חוץ ממילו, פטריה שנותנת לך חסינות מכל פגיעה - יש גם אחת רעילה, לא להתבלבל - ועוד כמה.

בסופו של דבר, כמשחק פלטפורמה של Apogee, הוא טוב יחסית, וחוץ מזה שהוא קל ובגדול, לא חדשני ברמה מהפכנית - הוא זורם היטב, המסכים די מגוונים, והוא לא מבייש את הפירמה. לחובבי הפלטפורמה הוא די מומלץ, לשאר - שיחקתם בקין, זה מספיק (-;

סוקר על ידי brother34