Gobliins 2: The Prince Buffoon

המלך המסכן אנגולאפר לא זוכה לנחת...

לאחר שסופסוף ניצל מההתעללות במשחק הקודם בה היה קורבן לוודו, בנו, הנסיך בופון, נעלם. אויבו משכבר הימים, השד אמוניאק, חטף אותו כשהשתלט על ממלכה שמורה, ועשהו לליצן החצר. למשימה נרתמים שני גובלינים, ווינקל ופינגוס, שמתגלים כשני הפכים גמורים. פינגוס הוא ברנש מנומס ועדין, ו-ווינקל הוא יצור גס וחסר מעצורים. מטרתם היא להחזיר את הנסיך בופון הביתה בשלום.

Gobliins 2 - The Prince Buffoon, הוא משחק Quest הרפתקני (בו יש לצבור ולהפעיל חפצים שונים על-מנת להתגבר על בעיות במהלך ההתקדמות במשחק), המציג שינויים משמעותיים ביותר מקודמו בסדרה, שהשפיעו לא רק על המשחקים הבאים מבית Coktel Vision, אלא ניתן אף לומר שעל כלל משחקי הז'אנר. כקודמו הוא מאופיין באותו סגנון קריקטוריסטי והומור ייחודיים, אך הגישה הכללית השתנתה. בעוד שהמשחק הקודם הציג שלבים קצרים ורבים כשעל-פני כמה שלבים נפרסה משימה אחת, הפעם על-פני שלב אחד נפרסות כמה משימות. המשחק החדש מציב אתגרים שכמותם טרם נראו בקודמו. השלבים מעטים יותר, אך ארוכים יותר, סבוכים יותר, ומלאים יותר. כך גם החידות הפכו מאתגרות יותר, חכמות יותר, וגם... לפעמים תלושות יותר. למעשה, תלונה רווחת בקרב המשחק Gobliins 2 היא שהמשחק קשה מדי. לכן, עוד שינוי תפיסתי ומשמעותי ביותר לעומת המשחק Gobliiins הקודם הוא ביטול מד הכח הייחודי (והכושל...) שהיה דועך עם ניסיונות כושלים לפיתרון החידות השזורות במשחק. Gobliins 2 מעמיד את אתגר ה-Quest עצמו בתור הרעיון והמטרה של המשחק. אף על פי כן, ייתכן שעל פי רב הגזימו טיפה עם רמת האתגר במשחק הזה... רבים מכתירים אותו בתור המשחק הקשה ביותר בסדרה.

שינוי בולט נוסף הוא הדמויות העיקריות במשחק. בעוד שבמשחק הקודם כיכבו שלש דמויות שלכל אחת היכולות המוגבלות שלה - הפעם אנו משחקים בשתי דמויות עיקריות בלבד, בעלות יכולות כמעט זהות. למרות טענה מסויימת שהשינוי מאכזב ופוגם בייחודיות הדמויות, ההפך הוא הנכון. אופיים המהופך של ווינקל ופינגוס, הגיבורים שלנו, הוא העושה את ההבדל ביניהם משמעותי יותר, מכוון שלא רק ששונתה הגישה שלהם לצורת הפעולה שלהם בסביבות השונות, אלא גם הדמויות המשניות יגיבו אליהם בהתאם לצורה בה יתנהגו כלפיהן.
יישום לשינוי המשמעותי בתפיסת האתגר של המשחק, הוא הוספת אלמנט חדש של שיתוף פעולה ותזמון בין שתי הדמויות. בניגוד לגובלינים 1 בו כל דמות ביצעה את חלקה על מנת להשלים את הפאזל, ווינקל ופינגוס ממש יאלצו לבצע פעולות ביחד על-מנת להתקדם במשחק בשיתוף פעולה, ובאופן בו פעולה של אחד משפיעה על פעולה של השני. עניין התזמון בין שתי הדמויות באתגרים רבים המוצבים במשחק מאד בולט לאורך כל המשחק (דווקא במיוחד בגובלינים 2), וזה בא לידי ביטוי החל מהדברים הפשוטים כמו הרמת מכסה עם אחד ודיבור עם היצור מתחתיו עם שני, ועד לדברים מורכבים ביותר שדורשים תזמון מבצעי מדויק וקריטי, מה שמוסיף אפשרויות רבות של אתגר (ותסכול).

כמובן, יש לציין את השיפורים הטכנולוגיים המתבקשים במשחק השני. השלבים כבר לא מאופיינים בצבעי חרדל וארגמן גרידא, אלא בהרבה יותר ססגוניות... למרות הסגנון הקריקטוריסטי הזהה, השיפור בגרפיקה ניכר מאד; הסביבות מגוונות יותר וצבעוניות יותר והאנימציות וההבעות מורכבות יותר.
גם בעניין הקול, ניכר שיפור רב. לעומת עשרה קולות וצלילים שונים בכל המשחק, הפעם הצלילים הרבה יותר מאפיינים וייחודיים, מה גם שלכל דמות יש את הדיבוב הג'יברישי שלה. כמו-כן, נוספו מנגינות רקע שונות עבור השלבים. בקיצור, קפיצה גדולה בתחום הקולי, וגם הויזואלי.
אמנם לא טכנולוגי, אך עם התקדמות המשחק באה גם ההתקדמות בהומור, וגם בעלילה, שהיא מורכבת, מפותלת ומעניינת יותר.

אי אפשר שלא להתייחס לביקורת הרבה שהוטחה בגובלינים 2 ובגובלינים 3, הבא בסדרה, בעקבות ה"הרס" של Gobliiins הראשון, שהופנתה בעיקר לעבר המגמה האתגרית החדשה של המשחק.
המשחקים מואשמים בחידות שפתרונן חורג ממה שמכונה "היגיון סביר", ובצורך רב מדי בניסויים כושלים בדרך לפתרון. אני, מהגדה השנייה, טוען שהפתרונות של Gobliiins 1 הרבה פחות הגיוניים (איך אמורים לדעת שאם נכשף את המקל הזה על הרצפה הוא יהפוך לאת כרייה?!), מהרבה כשלונות אין שום דרך הגיונית להימנע אלא מהיכרות מוקדמת איתם (מה שלא הוגן לאור העובדה שכל כישלון בגובלינים 1 עולה בכח), ושהסיבה היחידה שהמשחק קל יותר מאֶחיו לסדרה, היא הדלות המוחלטת של האפשרויות הקיימות בו. בגובלינים 2 והלאה לעומת זאת, המצב הוא הפוך (כמות אפשרויות מוגזמת).
האשמה נוספת היא שימוש מרובה בפרטים קטנים ו"חבויים" במסך, להם תפקיד קריטי בפתרון השלב. השימוש אמנם לא מועט, אך גם גובלינים 1 לא חף ממנו לגמרי, בהבדל חשוב אחד: בגובלינים 2 יש בתחתית המסך שורת טקסט מלשינה בתיאור על אובייקטים בשלב כשהסמן עליהם, כך שנחסך המצב בו אין שום דרך לדעת מה רלוונטי ומה לא מלבד קליקים טיפשיים ומייגעים על כל נקודה חשודה במסך.
בשורה התחתונה, אמנם יתכן ו-Gobliins 2 מתסכל ומייגע יותר מקודמו, וזאת בשל המורכבות הרבה יותר במשחקיות שלו, אולם לטעמי, חרף התסכול והקושי, הוא עולה על קודמו בעניין וההנאה שבלשחק בו.

לסיכום, באופן לא הכי פופולרי, בעזות מצח נוכח המגמה המסורתית המקטרגת משחקים חדשים בשם ההתרפקות הנוסטלגית, אומַר כי לא לשווא מהווה Gobliins 2 גורם בעיצוב הז'אנר מחדש תוך שמירה על אופייה הייחודי של הסדרה. מלבד העובדה שמדובר במשחק שנראה ונשמע טוב יותר בקפיצה אדירה וגורפת, מדובר גם במשחק טוב יותר, מבחינת עצמו. אבל זה כבר ויכוח אלמותי.

סוקר על ידי Radioactive Grandpa