שוליית המכשף 2 (עברית)

Ingsoc כתב/ה:
סיימון המכשף חוזר! והפעם יש לו קוקו! לאחר שהביס את סורדיד במשחק הקודם, סיימון חזר לעולמנו ולשגרת חייו המשעממת. אולם, הדברים לא ימשיכו להתנהל על מי מנוחות, שהרי המשחק הקודם היה הצלחה גדולה ו-Adventuresoft לבטח הרגישה מחויבות לסחוט עוד כמה מצלצלים מגיבורנו המכושף. לכן, סורדיד חוזר כרוח רפאים ועד מהרה מוצא לעצמו שוליה שבעזרתו הוא מנסה ללכוד את סיימון, וזאת באמצעות ארון מכושף (הזמן-תחה). סיימון הסקרן נכנס אל הארון ועד מהרה נשלח למימד אחר, אולם במקום להגיע אל סף דלתו של סורדיד, הוא נוחת בכניסה לחנותו של המכשף קליפסו (שאותו הציל במשחק הקודם) וממנו הוא לומד פרט חשוב ביותר: הארון שבק חיים, וכדי להתניעו מחדש ולחזור הביתה, הוא זקוק לאבקת הכוח. כאן מתחיל המסע של סיימון למציאתה, מסע שעתיד להתפתל ולהסתבך.

כמו המשחק הקודם, גם "שוליית המכשף 2" הוא קווסט הומוריסטי בעל פאזלים מבוססי-מלאי שבו השליטה מתבצעת בעזרת ממשק הצבע-הקלק קלאסי. עוד אספקט ראוי לציון הוא שהיוצרים החליטו לשמור על תיבת הפעלים בתקופה שהיא התחילה להעלם מהנוף של משחקי ההרפתקה, דבר שבהחלט תרם לאתגר של המשחק. פונקציה שימושית נוספת שיוצרי המשחק הוסיפו היא מקש ה-F10, שלחיצה עליו מגלה את הנקודות הפעילות על המסך וכך חוסכת לשחקן תסכול רב ב"ציד פיקסלים".

המשחק הנוכחי ממשיך את הקו ההומוריסטי של קודמו, וגם במקרה הזה מדובר במשחק שמהווה פארודיה על סוגת הפנטזיה, באופן דומה ל"עולם הדיסק" של טרי פארצ'ט (אגב, האם אני היחיד ששמתי לב שסיימון וסתמרוח קונים באותה חנות בגדים?) - על ידי שילוב התנהגות יום יומית מהעולם שלנו. כך למשל, סיימון יעזור לזהבה להמלט מזרועו הארוכה של החוק לאחר שהיא ביצעה את עבודת שלושת הדובים (היא לא ידעה שאבא דוב הוא מפכ"ל המשטרה...) או יפגוש בקבוצה חנונים שמשחקים במשחק תפקידים בשם "דירות ורואי חשבון" כדי להימלט מהמציאות המשעממת של מבוכים ודרקונים. וכמובן, מספר דמויות מהמשחק הקודם נותנות הופעה חוזרת פה. השינוי היחידי בסגנון ההומור הוא באישיותו של סיימון: אם במשחק הראשון הוא היה ילד צעיר, תמים ומנומס, במשחק הזה הוא כבר הפך לבן-עשרה ציני ומעצבן, והתגובות שלו למתרחש בסביבת המשחק הן בהתאם. בדרך כלל, השינוי הזה באישיות שלו נוטה לשפר את ההומור של המשחק.

לסיכום, הייתי אומר שהפרק השני בסדרת שוליית המכשף מהווה המשך ראוי ואף עולה על קודמו. הוא ארוך יותר, הגרפיקה יותר צבעונית ומגוונת וההומור עדיין מעולה ואף השתפר בכמה מקרים. על אף הזמן שעבר מאז צאתו לאור, לדעתי מדובר במשחק שטרם נס ליחו ושבצדק יכול לעמוד בשורה אחת עם הקווסטים הקלאסיים של שנות התשעים.