מסע אל העבר

רובנו נתקלנו במשחקי ה-DOS בתור ילדים בשנות השמונים או התשעים העליזות.

למה אנחנו ממשיכים לדבר עליהם, לאסוף אותם ולשחק בהם גם 20 שנה אחרי? זה יכול לפרנס פוסט משל עצמו, אבל כנראה שזה בגלל שהמשחקים האלה מזכירים לכל אחד את תקופת הילדות היפה יותר שלו, את אחיו הגדול הבלתי מובס בפקמן, את החברים שרב איתם מי יהיה הגמד בגולדן אקס, חופשים גדולים שלמים שביליתם מול איזה קווסט... Time well spent.
כמו שיר פתיחה של תכנית מצויירת, כמו שירים ששמעתם עוד בווקמן, אנחנו נהנים מהמשחקים האלה כי כל משחק הוא זיכרון (ולא רק בקילובייט).

יש לכם משחקים שמעלים לכם דווקא זכרונות פחות טובים?

אצלי התשובה ברורה. משחק אחד שעד היום השם שלו מעביר לי צמרמורת בגב.
ודווקא לא אחד כזה שהייתם חושדים בו... המדובר ב-Pinball Fantasies.
בגיל הרך למדי שבו שיחקתי במשחק הזה (בין 5 ל-6), הלוגו של החברה שמייצרת את המשחק, בשילוב עם האפקט של צווחת נשר בסאונדבלסטר, היה רודף אותי בחלומות בערך שבוע אחרי ה-GAME OVER.



ומה אתכם?

אצלי זה קל ואפילו קודם את ימי הדוס. היה לי משחק מקורי שקניתי למחשב Atari 800XL.
המשחק נקרא Rescue on Fractalus!

אתה מתעופף לך על פני שטח הכוכב, יורים עליך בונקרים ותותחים ואתה יורה בחזרה (תלת מימד שכזה). המשימה לרדת אל פני הכוכב להציל אנשים.
אתה נוחת אל מול מקור הקריאהף ממתין, רואה דמות מתקרבת אל החללית ונעלמת שמגיעה קרוב - מבחינת סאונד - שומעים צעדי הליכה כאלה.
במקרה הרגיל - תעבור שנייה ותשמע צעדי "מתכת" כמי שטיפס אל תוך החללית.
במקרה הסיוטי - פתאום, קופץ לך על החלון (מסך) חייזר ירוק, עם סאונד מבעית ומלחיץ.

אני מוכרח לציין שפשוט לא שיחקתי במשחק הזה יותר מפעמיים-שלוש בגלל זה.

זה אמנם לא גרם לי לטראומה ארוכת טווח, אבל בפעמים הראשונות ששיחקתי Wolfenstein 3D הוא השפיע עלי קשות.
העובדה שזה היה הניסיון הראשון עם משחקי גוף ראשון, ושהוא נראה הרבה יותר מציאותי ממה שהכרתי עד אז במשחקים, ושהאימג' הראשון שאתה רואה שבמשחק זה חייל מת רק הגבירה את הלחץ. תוסיפו לזה את טראומת השואה הישראלית המובנית שגרמה לכך שהייתי בטוח שהאפקט של סגירת הדלת אומר שנכלאתי בחדר גזים.

Octarine כתב:זה אמנם לא גרם לי לטראומה ארוכת טווח, אבל בפעמים הראשונות ששיחקתי Wolfenstein 3D הוא השפיע עלי קשות.
העובדה שזה היה הניסיון הראשון עם משחקי גוף ראשון, ושהוא נראה הרבה יותר מציאותי ממה שהכרתי עד אז במשחקים, ושהאימג' הראשון שאתה רואה שבמשחק זה חייל מת רק הגבירה את הלחץ. תוסיפו לזה את טראומת השואה הישראלית המובנית שגרמה לכך שהייתי בטוח שהאפקט של סגירת הדלת אומר שנכלאתי בחדר גזים.

במקרה שלי זה היה Doom לדעתי, אם כי לא השפעה כזו קשה, טפו-טפו חמסה חמסה...

בהערת אגב: לא שכיום אני בכלל מסוגל להתקרב למשחקי אימה או אפילו רק כאלו מפחידים כמו System Shock 2

גם אצלי לא מדובר בממש טראומה, אלא יותר ב"אוקיי, הבנתי. אני לא משחק בזה יותר".
וזה קרה דוקא במשהו מאוד מתאים : Alone in the Dark. לא שיחקתי בזה יותר מ10 דקות, אני בטוח.
משהו, אני לא זוכר אם המוזיקה או היצורים פשוט העבירו בי צמרמורת.
אז כנראה מנקודת המבט של המפתחים - הם הצליחו.

Dangerous Dave 2 בלי לחשוב פעמיים.
שלב שני, עליית הגג הארורה הזאת. הסמוכטות הירוקות האלה שבאות לך בהפתעה, ועוד עם הרעשי פי סי ספיקר הנוראיים האלה.
קפץ עלי איזה בן זונה כזה, שיחררתי צרחה, קמתי מהמחשב ורצתי לצד השני של הבית. גיל 7 הוא רך מדי לדברים כאלה

אני גם זוכר בקין 4, בפירמידת העין, יש את הכדורים האדומים הפריקיים האלה, שמשום מה גם הבהילו אותי בפעם פעמיים הראשונות.

אבל הג'יפות הירוקות האלה מדייב... שיט מאן...

עובר אורח כתב:אני גם זוכר בקין 4, בפירמידת העין, יש את הכדורים האדומים הפריקיים האלה, שמשום מה גם הבהילו אותי בפעם פעמיים הראשונות.

אני שיחקתי בקין 4 שנים בלי לדעת שהם קיימים בכלל.

brother34 כתב:גם אצלי לא מדובר בממש טראומה, אלא יותר ב"אוקיי, הבנתי. אני לא משחק בזה יותר".
וזה קרה דוקא במשהו מאוד מתאים : Alone in the Dark. לא שיחקתי בזה יותר מ10 דקות, אני בטוח.
משהו, אני לא זוכר אם המוזיקה או היצורים פשוט העבירו בי צמרמורת.
אז כנראה מנקודת המבט של המפתחים - הם הצליחו.

דוגרי. הבעיה שהיום אני מכיר את המשחק הזה בע'פ אז הוא כבר לא מעורר בי את תחושת האימה הזאת (שאגב הבנתי שלא קיימת באחרים בסדרה, קניתי אותם ב-GOG, באמת צריך לנסות אותם יום אחד...).

עובר אורח כתב:Dangerous Dave 2 בלי לחשוב פעמיים.
שלב שני, עליית הגג הארורה הזאת. הסמוכטות הירוקות האלה שבאות לך בהפתעה, ועוד עם הרעשי פי סי ספיקר הנוראיים האלה.
קפץ עלי איזה בן זונה כזה, שיחררתי צרחה, קמתי מהמחשב ורצתי לצד השני של הבית. גיל 7 הוא רך מדי לדברים כאלה

כי בצד השני של הבית הסמוכטות בחיים לא ימצאו אותך! אחח... הגיון של גיל 7

ניסיתי לחשוב על דוגמא ולא הצלחתי ... היו רק משחקים שתקעו לי את המחשב כשנכנסתי אליהם ודרשו ממני לאתחל אותו, סוג של טראומה...
אבל "פטור בלא כלום אי אפשר", אז אני אפנה את האצבע לפה.