למה אנחנו ממשיכים לדבר עליהם, לאסוף אותם ולשחק בהם גם 20 שנה אחרי? זה יכול לפרנס פוסט משל עצמו, אבל כנראה שזה בגלל שהמשחקים האלה מזכירים לכל אחד את תקופת הילדות היפה יותר שלו, את אחיו הגדול הבלתי מובס בפקמן, את החברים שרב איתם מי יהיה הגמד בגולדן אקס, חופשים גדולים שלמים שביליתם מול איזה קווסט... Time well spent.
כמו שיר פתיחה של תכנית מצויירת, כמו שירים ששמעתם עוד בווקמן, אנחנו נהנים מהמשחקים האלה כי כל משחק הוא זיכרון (ולא רק בקילובייט).
יש לכם משחקים שמעלים לכם דווקא זכרונות פחות טובים?
אצלי התשובה ברורה. משחק אחד שעד היום השם שלו מעביר לי צמרמורת בגב.
ודווקא לא אחד כזה שהייתם חושדים בו... המדובר ב-Pinball Fantasies.
בגיל הרך למדי שבו שיחקתי במשחק הזה (בין 5 ל-6), הלוגו של החברה שמייצרת את המשחק, בשילוב עם האפקט של צווחת נשר בסאונדבלסטר, היה רודף אותי בחלומות בערך שבוע אחרי ה-GAME OVER.

ומה אתכם?


