כבר זמן רב שאני מתעניין בקשר לדיון. כפי שאתם יודעים כולנו שיחקנו במשחקים הישנים הללו שבאתר, צברנו הנאה גדולה מהמשחקים האלה בעיקר מהעובדה ששיחקנו בהם בילדות.
אני זוכר שבכל פעם שהשתעממנו במגלשות היינו עולים לחבר הביתה ומשחקים קצת משחקי DOS
זה היה שונה מהתקופה הזאת שכולם מכורים לIPHONE שלהם כמו זומבים ללא חיים, אז כולם היו משחקים בהנאה ביחד.
מעבר לעובדה שאני מייחל למצב בו הילדים הקטנים של דורנו ישחקו בשכונה במגלשות ובמשחקי כדור וחבל שונים כמו שהיה בזמננו (שהמכשיר שהיה הכי דומה לIPHONE היה טאמגוצ'י (אני יודע שהיה גמבויי ועוד קונסולות שונות, זה מן בדיחה כזאת שאז אלו הדברים שהתעסקנו בהם)).
אני יודע שאנשים מתחת לבני גילי לא יבינו במה מדובר, ואם כן אז בצורה פחותה. אני מודע לזה שאנשים שמעלי בגיל יבינו את זה אפילו יותר טוב. מבחינתי כל מי שנולד ב1992 חווה את הכיף שבמשחקי הדוס ואת התקופה היפה של שנות ה90.
הזכרון שלי מכיל אלפי משחקי DOS ששיחקתי בילדותי, החל ממשחקים שהפחידו אותי ועד למשחקים שהצחיקו אותי. החל למשחקים שאיתגרו אותי ועד למשחקים שעברתי בשניה. משחקי חשיבה, הרפתקאות, פלטפורמה ומה לא?
עכשיו הגענו לקטע המרכזי של הדיון, האם אתם בתור אנשים בוגרים (שמן הסתם שנות ה90 עברו ומשחקי הDOS אינם עוד מרכז הכותרת של עולם הגיימרים) עדייו אוהבים להכנס למשחקי DOS ולהחזיר את הנוסטלגיה לתקופתנו? או שאתם מעדיפים לשמור את הנוסטלגיה בתור משהו מתוק וזכרון יפה ולא להרוס אותו.
אביא לכם דוגמה, הורדתי משחק ישן אחד שבילדותי אהבתי מאוד! שיחקתי בו ופתאום הרגשתי משועמם, הרגשתי שלא בא לי עוד לשחק בזה. באותו הרגע הצטערתי על כך ששיחקתי במשחק הזה שוב ולא אשארתי אותו בתור זכרון נוסטלגי מתוק מהילדות של "המשחק הכי טוב שיש!!" כי כשהורדתי אותו שוב סתם התאכזבתי....
מה דעתכם בנושא? האם לא עדיף להשאיר את המשחקים הישנים כזכרון יפה מאשר להרוס את החוויה האדירה שזכורה לנו בזכרון? בלי תגובות מתחכמות בבקשה
