מסע אל העבר

כל האדומים מביעים את דעתי, לא יותר.

מגניב. מקווה שיהיה לי זמן לעבור על זה עוד לפני הסופ"ש.

תודה על ההענות בינתיים
עברתי שוב על המשחקים שהתלבטתי לגביהם, לאור ההערות שלכם. במקרים מסויימים קיבלתי את הסיווג, ובאחרים הוספתי את דעתי.
בנוסף, הוספתי הצעה למשחקים שטרם זכו להתייחסות. אשמח לשמוע אם אתם מסכימים.

כמובטח, אני אנסה להסביר למה בעיני משחקי מכות של אחד-על אחד הם סוג של ספורט.

MobyGames: Street Fighter כתב:

The final boss in the game is Sagat, who is the second to the last boss in Street Fighter 2. The goal is to become the greatest fighter in the world. As with most tournament fighting games once you have defeated the boss the game will reset and start from the beginning with a harder difficulty level.

MobyGames: MK2 כתב:

The Mortal Kombat fighters, plus several new ones, return for a tournament held by the evil Shang Tsung of the Outworld.

Wikipedia: OMF כתב:

The original One Must Fall is a demo created in the wake of the success of Street Fighter II. It features two human fighters who greatly resemble Ryu and Ken as well as the Karate Champ fighters who fight in a single arena.

דמיינו זירה מסביב ללוחמים וזה הופך להיות ספורט קלאסי, לא? אגרוף / קיקבוקסינג / קראטה / מה שזה לא יהיה - המשתתפים נלחמים בטורניר ספורטיבי לחלוטין, לא? אז העדר הזירה הופך את המשחקים לאקשן, למרות שמדובר בטורניר לכל דבר?

בכל מקרה, בואו נרוץ קדימה עם הסיווג, אני מאוד מקווה שבקרוב נוכל להחיל אותו על המשחקים באתר (ואולי ישארו לנו כמה משחקים שנמשיך לדון לגביהם ונסווג מחדש בבוא העת).

לצערי שוב לא הספקתי להריץ סיבוב מעמיק יותר, אבל הגבתי על עוד כמה.

לגבי ההערה שלך:
א. אני לא מסוגל לדמיין מקרה אחד שבו עלילת המשחק אמורה להשפיע על הסיווג. לכל היותר מאפייני מטא של עלילה עשויים להשפיע על הסיווג, לא התוכן (כלומר, האם יש עלילה או לא, האם היא מתפתחת תוך כדי המשחק, האם לשחקן יכולת השפעה עליה, וכו').
ב. לא מדובר בטורניר לכל דבר וזה למעשה בכלל לא טורניר. זה פשוט מבנה שלבים במסלול לשחקן יחיד שמוצג כפסאודו-טורניר (כמובן, הדמות שנבחרה על ידי השחקן משתתפת בכל הקרבות עד לגמר שמשתתפיו ידועים מראש...).
ג. קראטה אינה ספורט ולא אומנות לחימה ספורטיבית, למרות שיש כיום שיטות שכנראה קרובות לזה יותר (עדיין לא תמצא קראטה באולימפיאדה). למרות זאת, אילו באמת היה מולנו משחק שמנסה לחקות חוויה של תחרות קראטה רשמית, הייתי כנראה בעד לסווג אותו כספורט. זה כמובן לא המצב כאשר המשתתפים יורים אש מהידיים / גודעים גפיים וכורתים ראשים / משתתפים בקרב על ידי שליטה מרחוק באמצעות רובוטי-ענק שילחמו במקומם וכו'.
ד. הנסיך הפרסי הוא למעשה משחק סיף. דונקי קונג הוא מירוץ מכשולים. וירטואה-קופ הוא משחק ירי למטרה באקדח, שזה הרי ענף ספורט אולימפי.
לסיכום, כמו שאמרתי כבר כאן בדיון פעם, ספורט הוא אקשן. לדעתי הדרך היחידה שבה תהיה לקטגוריה הזו הצדקה היא אם ישתמשו בה כדי לסווג משחקים שהקטגוריה שלהם תהיה ספורט באופן מובהק; כשהם ממש מנסים לדמות ספורט ממוסד. כשזה לא המצב, במיוחד בסוגה מבוססת כמו משחקי הקרבות אחד-על-אחד, יש כאן פגיעה כפולה. גם הקטגוריה הבעייתית-ממילא הזו מאבדת הצדקה, וגם המשחקים המסווגים שם יימצאו היכן שלא יחפשו אותם.

טוב, מכיוון שזה אני נגד שאר העולם, ומכיוון ששלפת את נשק יום הדין של "המשחקים המסווגים שם יימצאו היכן שלא יחפשו אותם", אני נכנע .

Radioactive Grandpa כתב:ג. קראטה אינה ספורט ולא אומנות לחימה ספורטיבית, למרות שיש כיום שיטות שכנראה קרובות לזה יותר (עדיין לא תמצא קראטה באולימפיאדה). למרות זאת, אילו באמת היה מולנו משחק שמנסה לחקות חוויה של תחרות קראטה רשמית, הייתי כנראה בעד לסווג אותו כספורט.

אז מיד רצתי לבדוק את Budokan. אני מבין שעם זה אתה יכול לחיות? (לא הגבת שם, אבל אולי לא שמת לב).

Radioactive Grandpa כתב:(עדיין לא תמצא קראטה באולימפיאדה)...זה כמובן לא המצב כאשר המשתתפים יורים אש מהידיים / גודעים גפיים וכורתים ראשים / משתתפים בקרב על ידי שליטה מרחוק באמצעות רובוטי-ענק שילחמו במקומם וכו'.

ענין של זמן.

השארתי את הפורום החשוב ביותר לסוף, וכבר נגמר לי הזמן...


אני מבטיח להגיב כאן בפעם הבאה, עד שאתה ממש תצטער שאתה שאלת את השאלה הזו, ו.... Holy cow, הקטגוריות כבר באתר, יא וואלי.

כן, חשבתי שהיו מודיעים פה קצת יותר בגדול על דברים כאלה.

הודעה חשובה: הקטגוריות עלו לאתר!

האמת שהתכוונתי להודיע בפורום, אבל גם לי נגמר הזמן . כתבתי על זה משהו בולט (לדעתי) בגליון, לעומת זאת.
כמו שאמרתי שם - הסיווג לא סופי, אבל הרגשתי שהוא מספיק טוב ושאם לא אפעל עכשיו, הדבר יגרר זמן רב. קדימה, חוו את דעתכם לגבי הסיווגים שנשארו פתוחים

וכמובן, תודה רבה על העבודה המשותפת שהביאה אותנו עד הלום!

נראה לי שפעלת נכון. אם אין מספיק פנאי לתת כוח מרוכז זה באמת לא הולך. אז מזל-טוב וברכות על השדרוג.
תודה על העבודה המשותפת של השיבוטים של גורדי שהביאה אותנו עד הלום.


לגבי התגובה של אחינו (אני מתנצל מראש שאין לי את האנרגיות לחפור כמו שהייתי עושה בד"כ), דווקא שמתי לב ל-Budokan ומראש ראיתי בכל התחום הזה כאחת מנקודות התורפה שניתקל בהן ע"פ תשתית ההסיווג הנוכחית. הנה שני עקרונות שמייצגים קצת מהפילוסופיה שלי לגבי סיווג, אני מאמין שתוכלו להסכים איתם:
I. במערכת סיווג טובה עם מיעוט-קטגוריות: אובייקטים דומים נמצאים באותה קטגוריה. (ניסוח קצת עדין, שימו לב: לא נובע מזה שכל אובייקט דומה לחברו לקטגוריה.)
II. במערכת סיווג טובה עם ריבוי-קטגוריות: בנוסף על העקרון הקודם, אובייקטים שונים נמצאים בקטגוריות שונות.
עכשיו, כשמגדירים מערכת שבה קטגוריה אחת היא תת קבוצה של קטגוריה שניה, נמצאים למפרע בעמדה בעייתית מאוד. ובחזרה לעולמנו, "דומים ו"שונים" מתייחס בעיניי בעיקר ל-gameplay. במקרה הזה, "ספורט" ו"אקשן" מייצרים בדיוק מצב כזה מועד לפורענות. אז אנחנו מנסים לגרום לספורט לא להיות תת-קבוצה של "אקשן" על ידי הגדרה אקסקלוסיבית: אם ורק אם זה סימולציה של משהו שהוא באמת "ספורט". לכן, משחקים כמו Budokan מהווים קושי, אבל הקושי הזה פחות מטריד אותי (כי אפשר לפתור אותו אם מתעקשים להתחייב על הגדרה אחידה). מה שיותר מטריד זה עצם קיומם של משחקי אגרוף. זו הפרה בלתי נמנעת של העקרון הראשון (כי הם "ספורט", אבל הם דומים לכמה משחקי מכות שהם "אקשן" יותר משהם דומים למשחקים אחרים ב"ספורט"). וזה עוד קורה בסוג מוכר ולא משהו יוצא דופן.