על Star Control 2
נשלח: ו' אוגוסט 13, 2010 5:41 am
אז כאמור סופסוף סיימתי את המשחק שכונה פה לא פעם יצירת מופת ולא על ידי אדם אחד. היה שווה להקדיש לו את השעות שהוא לקח, ולו רק בשביל ההשכלה.
אז קודם כל, אני אתחיל ממה היתה הנקודה הבולטת ביותר לחובתו של המשחק, ומה היתה הנקודה הבולטת ביותר לזכות המשחק, בעיני:
מה שהיה מתיש מאד ובעל ערך מוסף כשלעצמו אפסי כמעט, היה מלאכת איסוף המשאבים הסיזיפית. זה משעמם, מתיש, מייגע. (ומאד מתסכל: תוסיפו לזה נטיה חולנית שקשורה בסילוף כלשהו לפרפקציוניזם לקוי, ואת האיום המוקדם של המפקד הייס שאם ימותו הרבה אנשי צוות מחירם יעלה בצורה דרמטית, שלקחתי הרבה-יותר-מדי ברצינות ובהרחקת לכת היסטרית, שנשארתי צייתן לה בקנאות גם אחרי שהיו לי מירב חלליות הנחיתה האפשריות וספינת אם משודרגת למקסימום, ותבינו כמה שעות מיותרות זה לקח לי להיעשות עשיר כקורח תוך התעקשות שבשום משימת ליקוט ימות לי איש צוות אחד, למעט כמה מקומות מסוכנים במיוחד ששווים את זה.)
אני מבין שזו היתה הדרך של היוצרים לעודד את השחקן לתור ולחקור את מערכות הכוכבים בגלקסיה. חבל שהם לא חשבו אז על דרך יותר מעניינת ומשמעותית (מבחינת משחקיות, לא תוכן).
מה שמבחינתי עשה את המשחק הזה משהו מיוחד מאד הם שני דברים: הדבר הראשון הוא כמובן העלילה העשירה והמרתקת שלו, הסבוכה סביב כל-כך הרבה גזעים, שרק מסיפור הרקע של גזע אחד במשחק היו יכולים לעשות משחק שלם. (היה בסגנון משהו שמאד הזכיר לי מאפיין בספר המופת "מלכוד 22". הרבה סיפורים נשמעים כשנחשפים אליהם בפעם הראשונה מלאים בהומור עוקצני ואפילו הם באמת כאלו. ואז עם המשך החשיפה לעלילה הכוללת אתה מבין שהסיפור עצמו וממש החלקים מתוכו שממש הצחיקו אותך - לא היו חלק ממשהו מצחיק בכלל, אלא דווקא משהו מאד מאד דרמטי. הרבה משפטים של ה-Pkunk הם כאלו למשל.
הדבר השני, והמשמעותי אף יותר בעיני, היה המשחקיות הכוללת הכל-כך ייחודית.
אני לא זוכר שום משחק כזה, שמכריח את השחקן להבין מה באמת קורה סביבו, ולהתקדם על פי זאת. לא זוכר שום משחק שלא אומר לשחקן מה הן המשימות שלו ומראה לו את הדלת, אלא מכריח אותו להגדיר לעצמו את המשימות שלו לבד ולבצע אותן בכוחות עצמו. כל משחק אחר, מכל ז'אנר, שיצא לי לראות, גם אם זה קווסט או אסטרטגיה שמצריכים לכאורה את ההבנה החופשית של השחקן ע"מ להתקדם במשחק - המשחק מושך את השחקן באף בכל ההתקדמות. המשחק יתקדם בעצמו והשחקן בעצם יצטרך להדביק את הקצב, או שהשחקן יתקדם בעצמו, ובציר מאד ברור.
SC2 שונה בתכלית. "אלו המטרות שלך עכשיו. עכשיו לך טייל ברחבי האזור הזה של הגלקסיה ותגשים אותן. איך? שום הוראות לא תקבל בחינם. התחל לחקור ולהבין מה הולך סביבך".
פשוט מדהים. גם משחקים של ימינו עם "משחקיות פתוחה" (במינוח יותר מטעה או פחות מטעה) לא מגיעים לרמה הזו, אני חושב.
[מכאן והלאה עשויים להופיע Spoilers - ראו הוזהרתם]
קודם כל, לא קראתי מדריכים, אבל כן התפתיתי מדי פעם לזלוג לאיזו פיסת אינפורמציה שמצאתי ברשת (יותר מדי בקלות) בנסיון נואש (אבל כנראה לא נחוש מספיק) להתרחק כמה שאפשר מספוילרים.
כמו שאמרתי קודם, לקח לי המון זמן כי השקעתי יותר מדי בשלמות ויסודיות מלאכת הליקוט (באופן שהיה מיותר לחלוטין), כמה זמן לקח לי בסך הכל? לא יודע, די הרבה. אני חושב שהתחלתי בעקבות החידה שלך, אז משך זמן כללי (לא רצוף...) של כחודש.
יש לי נטיה בזויה למדי לרמות כשאני משחק - אבל ללא צ'יטים, אלא בגישה של לדפוק את המערכת באופן חצי-לגיטימי. אני בדרך-כלל הופך את זה לאומנות בהרבה משחקים שאני משחק. עם מערכת שמירות - האפשרויות כמעט בלתי מוגבלות (כך למשל מרוקנים את כל העולמות ממשאבים ב-"Flawless Victory" וחוסכים משאבים ודלק, בכמויות כנראה משמעותיות מאד יחסית לשלבי המשחק הראשונים. כך למשל מגיעים לתחנת המלנורמים עם סטוק מכובד של קרדיט שמספיק כדי לקנות מהם כל מה שהם יודעים על תחום אחד, ושואבים מהם כל מה שהם יודעים על כל דבר. כך למשל יודעים מה יהיו ההשלכות של עסקות העבדות עם ה-Druuge, ומה ערך החפצים המסתוריים שהם מציעים למכירה. כך למשל יודעים מה קורה כשה-Pkunk מנסים לבצע איחוד מרגש עם ה-Yehat...).
מה שקרה לי, הוא שבאיחור רב מדי התוודעתי לאפשרות הלא-ברורה (כמדומני על ידי מקור חיצוני בכלל) שיש איזושהי הגבלת זמן כללית במשחק. מאד מרגיז שזה לא ברור. זה לא הוגן שזה לא ברור. מושקעות שעות על גבי שעות במשחק, ולהבין רק אחרי שעשית התקדמות כה רבה במשחק, שסדרי העדיפויות שקבעת היו כנראה שגויים ובקצב הזה הסיכויים לנצח במשחק הזה (שלוקח בנצבר ימים רצופים להשלים אותו, אם מנסים לשחק בו באמת) - הם לרעתך.
הגעתי לשנת 2159 כשאני עשיר מאד מאד, מסוגל להרוס כל ספינת קרב שאתקל בה, ואוכל לרכוש כמויות כאלו של דלק שאוכל להקיף את הגלקסיה בלי חשבון, ועדיין לא היה ברור לי אם העושר שלי יספיק בכלל למה שצפוי לי הלאה - לא ידעתי למה לצפות. ועדיין - לא קשרתי את כל קשרי הברית עם הגזעים האפשריים ואפילו עם חלקם עוד לא יצרתי מגע בכלל (למרות שכבר היה לי כל המידע הנחוץ כדי למצוא כל אחד, ובכלל את רב המידע שיוביל אותי לסיום המשחק).
ואז התחילה שואת הגלקסיה החלקית ותפסתי את הראש... השמועות היו נכונות והנה זה קורה. הזדעזעתי מהמחשבה שאת כל השבועות האלו אצטרך לעשות מחדש (חשבתי שאם אכן זה המקרה אז אני פשוט עשוי לוותר על המשחק), ואז פצחתי ב-Speed-run מטורף לסיום המשחק, מה באמת צריך לעשות די ידעתי, אז התחלתי לרכוב על ה-QuasiSpace כמו מטורף במרוץ דחוק נגד השעון. הגעתי ל-Sa-Matra כשאני חמוש בצי מלא של חלליות Avatar, ושתי חלליות Jugger של ה-Utwig - פשוט כי אלו הגזעים היחידים שנשארו בחיים (לא יודע אם ה-Syreen שרדו את המתקפה בזכות המגן שלהם כמו ה-Chmmr ואם החלליות שלהם שוות משהו בכלל לקרב הזה, אבל לא הספקתי לגייס אותם בזמן, למצוא הוכחה למעורבות ה-Mycons).
ככה גמרתי את המשחק...
עכשיו, אני בטוח שיש כשליש עלילה (לא יותר, לדעתי), שלא הגעתי אליה בגלל סדר עדיפויות לקוי (שלטענתי לא היתה לי דרך להבין את זה לפני שהיה ממש מאוחר מדי). הבעיה היא שאני חושש שהזמן שיקח לי לשחק בזה שוב כדי להבין את כל מה שאני יודע שפספסתי - יהיה רב ויקר מדי.
- את ה-Traddash לא הספקתי להכיר בכלל (חוץ ממה ששמעתי עליהם). שלחתי את ה-Ilwrath למלחמת חרמה איתם עוד לפני שיצרתי איתם קשר...
- עד שפייסתי את מפקדי הטייסות של ה-Yehat, הם כבר נכחדו, וגם ה-Pkunk, כך שאני לא יודע אם איחוד מרגש באמת היה יכול לקרות או לא.
- כאמור, את ה-Syreen לא הספקתי לגייס. גם לא הספקתי להבין מה בדיוק הסיפור (עד כמה שהמשחק באמת מגלה לך) של ה-Mycons.
אלו דברים שודאי יכולתי לדעת יותר במשחק נוסף. חוץ מאלו, יש לי כמה שאלות מהותיות יותר שאני לא בטוח שאמצא להן תשובה גם בכמה משחקים חוזרים:
- ה-Precursors נשמעו כמו הסיפור הכי חשוב, מיסתורי וגדול במשחק, והוא נשאר סתום לחלוטין. גם עולמות ה-Rainbow נשמעו כאילו יש סיפור מאד משמעותי מאחוריהם וגם הם נשארו משהו סתום בלי שום נימוק עלילתי.
- יש לי הרגשה שיש הרבה דברים לא סגורים עם ה-Orz (המרחב המקביל שהם מדברים עליו, הייתי מצפה להגיע לשם ושזה יהיה משהו מקביל ל-QuasiSpace או אותו דבר), הסיפור המוזר עם ה-Androsynth שהיו אמורים להיות שם מטיל מורא והפך למושא לרחמים ומסתורין, שלא לדבר על ה-Taalo האגדיים והמרתקים שנשמע כאילו יש איזה סיכוי לראות אותם, שהם עדיין כאן.
[עריכה: עכשיו אני נזכר שנדמה לי שהם אלו שתוארו פעם כיצורים דמויי-סלע, ושהיתה נבואה של ה-Pkunk על הקפטן ועל יצורים כאלו, נדמה לי שהוא מעורר את זעמם בפיצוץ שהוא יוצר.]
- מאד לא מובן לי עניין עם שלושה גזעים: Chenjesu, Mmrnmhrm ו-Androsynth. כל השלושה מופיעים באופן עצמאי כגזעים וחלליות ב-Super-Melee. קשה לדעת לגבי האחרון אם הוא מופיע במשחק בכלל, בהחלט עושה רושם שלא. לגבי השניים הראשונים, לפי העלילה, נראה שב-2154, הנקודה בה המשחק כבר מתחיל, שני הגזעים כבר מצויים תחת מעטה ה-Slave-Shield והחלו בתהליך מיזוג הגזע, כך שבעצם מעולם לא היו שני הגזעים האלו בפועל במשחק, עם חלליות הקרב שלהם. זה באמת נכון? שלוש חלליות הקרב של הגזעים האלו לא קיימות בכלל במשחק האמיתי, ולמרות זאת הן מופיעות ב-Super-Melee?
- עוד עניין מהותי בנוגע לסיום המשחק. הנה סיימתי את המשחק למרות הכל. כל השגיאות הרבות שעשיתי בהתחלה. העובדה שהגעתי לקרב הסיום ללא בעלי ברית משמעותיים בכלל מלבד ה-Chmmr. חשבתי על זה, שמה בכלל הטעם? החלליות שלהם חזקות יותר מכל חללית אחרת (אפשר שלמטרות מסוימות או אפילו לקרב מול ה-Sa-Matra צריך חלליות אחרות, אבל עובדה שאני הצלחתי להסתדר רק עם ה-Avatar כדי להביס אותה), וברגע שהם משוחררים גם ניתנים לך משאבים בלתי מוגבלים ואתה יכול לרכוש כל דבר, חלליות, דלק ואנשי צוות, ללא שום הגבלה. אז למה לטרוח כל-כך הרבה בפיתוח קשרי ברית? באיסוף משאבים? כל מה שצריך לעשות הוא לשאוף לעשות את כל הדברים הנחוצים כדי לגייס את ה-Chmmr ראשונים, ואז המשחק הוא קלי-קלות. לא? נשמע לי תמוה.
אפרופו לסיים משחק בלי להיחשף לרב האספקטים החשובים שלו - גם באופן שאני סיימתי את המשחק, ממש לא הגעתי לרמת שליטה קרבית מניחה את הדעת באחת מספינות הקרב חוץ מה-Precursor's. גם מוזר לי. חוץ מה-Sa-Matra שכמובן חייבים להיעזר קצת בחלליות נוספות מולה, ממש לא נדרשה שום מיומנות קרב בשום ספינה זרה.
(אלוהים ישמור, כמה ארוך יצא לי)
אז קודם כל, אני אתחיל ממה היתה הנקודה הבולטת ביותר לחובתו של המשחק, ומה היתה הנקודה הבולטת ביותר לזכות המשחק, בעיני:
מה שהיה מתיש מאד ובעל ערך מוסף כשלעצמו אפסי כמעט, היה מלאכת איסוף המשאבים הסיזיפית. זה משעמם, מתיש, מייגע. (ומאד מתסכל: תוסיפו לזה נטיה חולנית שקשורה בסילוף כלשהו לפרפקציוניזם לקוי, ואת האיום המוקדם של המפקד הייס שאם ימותו הרבה אנשי צוות מחירם יעלה בצורה דרמטית, שלקחתי הרבה-יותר-מדי ברצינות ובהרחקת לכת היסטרית, שנשארתי צייתן לה בקנאות גם אחרי שהיו לי מירב חלליות הנחיתה האפשריות וספינת אם משודרגת למקסימום, ותבינו כמה שעות מיותרות זה לקח לי להיעשות עשיר כקורח תוך התעקשות שבשום משימת ליקוט ימות לי איש צוות אחד, למעט כמה מקומות מסוכנים במיוחד ששווים את זה.)
אני מבין שזו היתה הדרך של היוצרים לעודד את השחקן לתור ולחקור את מערכות הכוכבים בגלקסיה. חבל שהם לא חשבו אז על דרך יותר מעניינת ומשמעותית (מבחינת משחקיות, לא תוכן).
מה שמבחינתי עשה את המשחק הזה משהו מיוחד מאד הם שני דברים: הדבר הראשון הוא כמובן העלילה העשירה והמרתקת שלו, הסבוכה סביב כל-כך הרבה גזעים, שרק מסיפור הרקע של גזע אחד במשחק היו יכולים לעשות משחק שלם. (היה בסגנון משהו שמאד הזכיר לי מאפיין בספר המופת "מלכוד 22". הרבה סיפורים נשמעים כשנחשפים אליהם בפעם הראשונה מלאים בהומור עוקצני ואפילו הם באמת כאלו. ואז עם המשך החשיפה לעלילה הכוללת אתה מבין שהסיפור עצמו וממש החלקים מתוכו שממש הצחיקו אותך - לא היו חלק ממשהו מצחיק בכלל, אלא דווקא משהו מאד מאד דרמטי. הרבה משפטים של ה-Pkunk הם כאלו למשל.
- הצג/הסתר תוכן
הדבר השני, והמשמעותי אף יותר בעיני, היה המשחקיות הכוללת הכל-כך ייחודית.
אני לא זוכר שום משחק כזה, שמכריח את השחקן להבין מה באמת קורה סביבו, ולהתקדם על פי זאת. לא זוכר שום משחק שלא אומר לשחקן מה הן המשימות שלו ומראה לו את הדלת, אלא מכריח אותו להגדיר לעצמו את המשימות שלו לבד ולבצע אותן בכוחות עצמו. כל משחק אחר, מכל ז'אנר, שיצא לי לראות, גם אם זה קווסט או אסטרטגיה שמצריכים לכאורה את ההבנה החופשית של השחקן ע"מ להתקדם במשחק - המשחק מושך את השחקן באף בכל ההתקדמות. המשחק יתקדם בעצמו והשחקן בעצם יצטרך להדביק את הקצב, או שהשחקן יתקדם בעצמו, ובציר מאד ברור.
SC2 שונה בתכלית. "אלו המטרות שלך עכשיו. עכשיו לך טייל ברחבי האזור הזה של הגלקסיה ותגשים אותן. איך? שום הוראות לא תקבל בחינם. התחל לחקור ולהבין מה הולך סביבך".
פשוט מדהים. גם משחקים של ימינו עם "משחקיות פתוחה" (במינוח יותר מטעה או פחות מטעה) לא מגיעים לרמה הזו, אני חושב.
[מכאן והלאה עשויים להופיע Spoilers - ראו הוזהרתם]
אז ככה...Og כתב:הלו! מה זה? באמת חשבת שתצליח לצאת מזה עם שורה מסכנה בגופן קטן?? מה זו החוצפה הזו? נו, נו, ספר, איך היה? כמה זמן לקח? השתמשת ב"עזרים" כלשהם? (UQM WIKI, מדריכי אסטרטגיה, פתרונות וכו'?) קראת את כל הטקסטים? כולל כל המידע מהמלנורמה?
למרות שSC2 (היום זה כבר נחשב קיצור של סטארקראפט2 :( ) הוא משחק שכדי להעריך אותו באמת צריך לסיים אותו כמה פעמים (ולאחר הפעם הראשונה אפשר להיעזר במידע ברשת להפוך אותו ליותר מהנה), גם הפעם הראשונה אמורה לתת לך מושג די טוב על הגאוניות של פרד ופול. נו כבר, שפוך הכל!
קודם כל, לא קראתי מדריכים, אבל כן התפתיתי מדי פעם לזלוג לאיזו פיסת אינפורמציה שמצאתי ברשת (יותר מדי בקלות) בנסיון נואש (אבל כנראה לא נחוש מספיק) להתרחק כמה שאפשר מספוילרים.
כמו שאמרתי קודם, לקח לי המון זמן כי השקעתי יותר מדי בשלמות ויסודיות מלאכת הליקוט (באופן שהיה מיותר לחלוטין), כמה זמן לקח לי בסך הכל? לא יודע, די הרבה. אני חושב שהתחלתי בעקבות החידה שלך, אז משך זמן כללי (לא רצוף...) של כחודש.
יש לי נטיה בזויה למדי לרמות כשאני משחק - אבל ללא צ'יטים, אלא בגישה של לדפוק את המערכת באופן חצי-לגיטימי. אני בדרך-כלל הופך את זה לאומנות בהרבה משחקים שאני משחק. עם מערכת שמירות - האפשרויות כמעט בלתי מוגבלות (כך למשל מרוקנים את כל העולמות ממשאבים ב-"Flawless Victory" וחוסכים משאבים ודלק, בכמויות כנראה משמעותיות מאד יחסית לשלבי המשחק הראשונים. כך למשל מגיעים לתחנת המלנורמים עם סטוק מכובד של קרדיט שמספיק כדי לקנות מהם כל מה שהם יודעים על תחום אחד, ושואבים מהם כל מה שהם יודעים על כל דבר. כך למשל יודעים מה יהיו ההשלכות של עסקות העבדות עם ה-Druuge, ומה ערך החפצים המסתוריים שהם מציעים למכירה. כך למשל יודעים מה קורה כשה-Pkunk מנסים לבצע איחוד מרגש עם ה-Yehat...).
מה שקרה לי, הוא שבאיחור רב מדי התוודעתי לאפשרות הלא-ברורה (כמדומני על ידי מקור חיצוני בכלל) שיש איזושהי הגבלת זמן כללית במשחק. מאד מרגיז שזה לא ברור. זה לא הוגן שזה לא ברור. מושקעות שעות על גבי שעות במשחק, ולהבין רק אחרי שעשית התקדמות כה רבה במשחק, שסדרי העדיפויות שקבעת היו כנראה שגויים ובקצב הזה הסיכויים לנצח במשחק הזה (שלוקח בנצבר ימים רצופים להשלים אותו, אם מנסים לשחק בו באמת) - הם לרעתך.
הגעתי לשנת 2159 כשאני עשיר מאד מאד, מסוגל להרוס כל ספינת קרב שאתקל בה, ואוכל לרכוש כמויות כאלו של דלק שאוכל להקיף את הגלקסיה בלי חשבון, ועדיין לא היה ברור לי אם העושר שלי יספיק בכלל למה שצפוי לי הלאה - לא ידעתי למה לצפות. ועדיין - לא קשרתי את כל קשרי הברית עם הגזעים האפשריים ואפילו עם חלקם עוד לא יצרתי מגע בכלל (למרות שכבר היה לי כל המידע הנחוץ כדי למצוא כל אחד, ובכלל את רב המידע שיוביל אותי לסיום המשחק).
ואז התחילה שואת הגלקסיה החלקית ותפסתי את הראש... השמועות היו נכונות והנה זה קורה. הזדעזעתי מהמחשבה שאת כל השבועות האלו אצטרך לעשות מחדש (חשבתי שאם אכן זה המקרה אז אני פשוט עשוי לוותר על המשחק), ואז פצחתי ב-Speed-run מטורף לסיום המשחק, מה באמת צריך לעשות די ידעתי, אז התחלתי לרכוב על ה-QuasiSpace כמו מטורף במרוץ דחוק נגד השעון. הגעתי ל-Sa-Matra כשאני חמוש בצי מלא של חלליות Avatar, ושתי חלליות Jugger של ה-Utwig - פשוט כי אלו הגזעים היחידים שנשארו בחיים (לא יודע אם ה-Syreen שרדו את המתקפה בזכות המגן שלהם כמו ה-Chmmr ואם החלליות שלהם שוות משהו בכלל לקרב הזה, אבל לא הספקתי לגייס אותם בזמן, למצוא הוכחה למעורבות ה-Mycons).
ככה גמרתי את המשחק...
עכשיו, אני בטוח שיש כשליש עלילה (לא יותר, לדעתי), שלא הגעתי אליה בגלל סדר עדיפויות לקוי (שלטענתי לא היתה לי דרך להבין את זה לפני שהיה ממש מאוחר מדי). הבעיה היא שאני חושש שהזמן שיקח לי לשחק בזה שוב כדי להבין את כל מה שאני יודע שפספסתי - יהיה רב ויקר מדי.
- את ה-Traddash לא הספקתי להכיר בכלל (חוץ ממה ששמעתי עליהם). שלחתי את ה-Ilwrath למלחמת חרמה איתם עוד לפני שיצרתי איתם קשר...
- עד שפייסתי את מפקדי הטייסות של ה-Yehat, הם כבר נכחדו, וגם ה-Pkunk, כך שאני לא יודע אם איחוד מרגש באמת היה יכול לקרות או לא.
- כאמור, את ה-Syreen לא הספקתי לגייס. גם לא הספקתי להבין מה בדיוק הסיפור (עד כמה שהמשחק באמת מגלה לך) של ה-Mycons.
אלו דברים שודאי יכולתי לדעת יותר במשחק נוסף. חוץ מאלו, יש לי כמה שאלות מהותיות יותר שאני לא בטוח שאמצא להן תשובה גם בכמה משחקים חוזרים:
- ה-Precursors נשמעו כמו הסיפור הכי חשוב, מיסתורי וגדול במשחק, והוא נשאר סתום לחלוטין. גם עולמות ה-Rainbow נשמעו כאילו יש סיפור מאד משמעותי מאחוריהם וגם הם נשארו משהו סתום בלי שום נימוק עלילתי.
- יש לי הרגשה שיש הרבה דברים לא סגורים עם ה-Orz (המרחב המקביל שהם מדברים עליו, הייתי מצפה להגיע לשם ושזה יהיה משהו מקביל ל-QuasiSpace או אותו דבר), הסיפור המוזר עם ה-Androsynth שהיו אמורים להיות שם מטיל מורא והפך למושא לרחמים ומסתורין, שלא לדבר על ה-Taalo האגדיים והמרתקים שנשמע כאילו יש איזה סיכוי לראות אותם, שהם עדיין כאן.
[עריכה: עכשיו אני נזכר שנדמה לי שהם אלו שתוארו פעם כיצורים דמויי-סלע, ושהיתה נבואה של ה-Pkunk על הקפטן ועל יצורים כאלו, נדמה לי שהוא מעורר את זעמם בפיצוץ שהוא יוצר.]
- מאד לא מובן לי עניין עם שלושה גזעים: Chenjesu, Mmrnmhrm ו-Androsynth. כל השלושה מופיעים באופן עצמאי כגזעים וחלליות ב-Super-Melee. קשה לדעת לגבי האחרון אם הוא מופיע במשחק בכלל, בהחלט עושה רושם שלא. לגבי השניים הראשונים, לפי העלילה, נראה שב-2154, הנקודה בה המשחק כבר מתחיל, שני הגזעים כבר מצויים תחת מעטה ה-Slave-Shield והחלו בתהליך מיזוג הגזע, כך שבעצם מעולם לא היו שני הגזעים האלו בפועל במשחק, עם חלליות הקרב שלהם. זה באמת נכון? שלוש חלליות הקרב של הגזעים האלו לא קיימות בכלל במשחק האמיתי, ולמרות זאת הן מופיעות ב-Super-Melee?
- עוד עניין מהותי בנוגע לסיום המשחק. הנה סיימתי את המשחק למרות הכל. כל השגיאות הרבות שעשיתי בהתחלה. העובדה שהגעתי לקרב הסיום ללא בעלי ברית משמעותיים בכלל מלבד ה-Chmmr. חשבתי על זה, שמה בכלל הטעם? החלליות שלהם חזקות יותר מכל חללית אחרת (אפשר שלמטרות מסוימות או אפילו לקרב מול ה-Sa-Matra צריך חלליות אחרות, אבל עובדה שאני הצלחתי להסתדר רק עם ה-Avatar כדי להביס אותה), וברגע שהם משוחררים גם ניתנים לך משאבים בלתי מוגבלים ואתה יכול לרכוש כל דבר, חלליות, דלק ואנשי צוות, ללא שום הגבלה. אז למה לטרוח כל-כך הרבה בפיתוח קשרי ברית? באיסוף משאבים? כל מה שצריך לעשות הוא לשאוף לעשות את כל הדברים הנחוצים כדי לגייס את ה-Chmmr ראשונים, ואז המשחק הוא קלי-קלות. לא? נשמע לי תמוה.
אפרופו לסיים משחק בלי להיחשף לרב האספקטים החשובים שלו - גם באופן שאני סיימתי את המשחק, ממש לא הגעתי לרמת שליטה קרבית מניחה את הדעת באחת מספינות הקרב חוץ מה-Precursor's. גם מוזר לי. חוץ מה-Sa-Matra שכמובן חייבים להיעזר קצת בחלליות נוספות מולה, ממש לא נדרשה שום מיומנות קרב בשום ספינה זרה.
(אלוהים ישמור, כמה ארוך יצא לי)
)