מסע אל העבר

אז ככה: אהבתי מאוד את המשחק הראשון בסדרה(מבין ה-FPS הבודדים שנהניתי מהם, ובערך ה-FPS היחידי שסיימתי אי פעם), בשני שיחקתי קצת מאוד ולא התרשמתי.

אני לא יודע איך יהיה השלישי, אבל אני חושב שאני יכול להגיד די בוודאות שהטריילר שלו הוא אחד הטובים שראיתי, בטח למשחק וידאו, ולא יבייש גם טריילר מצוין לסרט:

http://www.youtube.com/watch?v=4FRWYRqaGFE" target="_blank

(ומומלץ לראות באיכות גבוהה)

בטח יהיה אפשר לגנוב לגאנטר את השדרוגים שהוא כל כך רצה!

אני רק מקווה שלא יהפו את זה יותר מדי ל action-oriented, ושלא יחרגו מגבולות המד"ב לפנטזיה.

נו, מישהו כבר הזמין / קנה / הוריד?

הנה ביקורת של מארק מ-Classic Game Room שאני מאוד אוהב:
http://www.youtube.com/watch?v=nCwEfZOAy5c" target="_blank
והביקורת של יאצי בטח תגיע עוד שבועיים.
בינתיים נראה שכולם אוהבים אותו. אולי זה הזמן לתת לראשון עוד סיכוי מבחינתי.

הראשון היה ה-FPS שהכי אהבתי אי פעם. והרבה יותר מוצלח מ-FPS בשילוב תפקידים אחר שניסיתי(Fallout 3).

מקווה שגם השלישי יהיה איכותי, בינתיים נראה שזה אכן כך. אני עצמי עוד לא ניסיתי.

ועכשיו יאצי מסקר את המשחק הראשון בסדרה -
http://www.escapistmagazine.com/videos/ ... 93-Deus-Ex" target="_blank

Octarine כתב:ועכשיו יאצי מסקר את המשחק הראשון בסדרה -
http://www.escapistmagazine.com/videos/ ... 93-Deus-Ex" target="_blank

טוב, אמרתי כבר כמה אני לא אוהב אותו. הוא מעצבן, ובד"כ לא ברור מהסיקור שלו אם המשחק בכלל טוב בעיניו.

זה גם ממש מיותר לעשות כיום סיקור על Deus Ex הראשון. זה לא שזה משחק לא ידוע או משהו. המשחק ידוע ומוכר היטב, והוא בן 11(12 אפילו?) שנים, אז כן, בד"כ משחקים תלת-מימדיים מאותה תקופה לא התיישנו היטב, זה נכון. אני מאמין שיהיה לי די קשה לשחק בו שוב כיום. אפילו Deus Ex 2 שניסיתי קצת לאחרונה(למרבה הצער התייאשתי מהר, המשחק עדיין גרוע בעיני) לא התיישן כמו שצריך.

עריכה: במחשבה שנייה...הסתכלתי על סרטון מהמשחק הראשון, והוא דווקא נראה בסדר לדעתי.

עידן כתב: טוב, אמרתי כבר כמה אני לא אוהב אותו. הוא מעצבן, ובד"כ לא ברור מהסיקור שלו אם המשחק בכלל טוב בעיניו.

הוא אוהב אותו למרות חסרונותיו.

עידן כתב:זה גם ממש מיותר לעשות כיום סיקור על Deus Ex הראשון. זה לא שזה משחק לא ידוע או משהו. המשחק ידוע ומוכר היטב, והוא בן 11 (12 אפילו?) שנים

תתפלא. היום יש ילדים שלא מוכנים להסתכל על משחקים מלפני 5 שנים, אז אין שום דבר רק בלחנך קצת את ההמון הנבער.

ובכל זאת, אני לא הצלחתי לצלוח את Deus Ex הראשון (כבר דיברתי על זה פה...?). המשחקיות הפתוחה ייאשה אותי, הגרפיקה הייתה מכוערת ובאופן כללי יש לי אלרגיה לעלילות של קונספירציה חובקת עולם מאז פרנהייט. ויתרתי באמצע. אבל אולי הגיע הזמן לתת לו הזדמנות שניה על חשבון LBA (עוד משחק שהתחלתי בהתלהבות גדולה וקצת נמאס לי ממנו בינתיים).

הקטע עם "משחקיות פתוחה" לגבי Deus Ex הראשון הוא פשוט לא נכון. מי שאומר את זה לא סיים את המשחק. יש כמה החלטות קטנות ולא הכי משמעותיות לאורך המשחק, אמנם, אבל בפועל-זה מאוד רחוק משם-את ההחלטות המשמעותיות מקבלים ממש לקראת הסוף, ואפשר לבצע את כולן בכמה פעמים בלי יותר מידי מאמץ.

עריכה: אגב, גם בפרנהייט, אם כבר הזכרת אותו, יש רק אשלייה של משחקיות פתוחה...

יש וחצי משחקיות פתוחה בדאוס אקס. בכל משימה אתה יכול לבחור אם לירות בכולם או להתגנב/לפרוץ דלתות/מחשבים וגם אז יש כמה דרכים אפשריות ללכת בהם בשלבים. כל הזמן צריך לקבל החלטות שמשפיעות על המשך המשחק - לא על העלילה הכללית אבל על היחס של הדמויות. כבר במשימה הראשונה אתה יכול לבחור אם לחסל את כל הטרוריסטים שהשתלטו על ליברטי איילנד, לחסל רק את המנהיג או רק לנטרל אותם כמו שאח שלך מציע. אם זו לא משחקיות פתוחה אני לא יודע מה כן.
(אם כבר, אני באמת לא יודע למה דווקא בדאוס אקס זה הפריע לי כ'כ. נגיד ב-Far Cry מאוד נהניתי מהאספקט הזה של המשחקיות הפתוחה)
אתה מתכוון למין משחק שכל החלטה שתקבל תפצל את אותו לכיוון שונה לגמרי? אני לא חושב שקיים כזה וגם אם כן אני לא יודע אם הייתי רוצה לשחק בו. מה הטעם בסיפור שלא מחליט לאן הוא הולך? הממ... אולי The Stanley Parable הוא יוצא דופן מהבחינה הזו אבל שם זו עובד רק כי הוא מאוד קצר.

בוא לא נדבר על פרנהייט. פשוט אמרו לא.

מה שאתה מתאר קרה גם לי כששיחקתי (וניסיתי יותר מפעם אחת).
יש לי בעיה עם להחליט ולדבוק בהחלטות, שעשויות להטות את המשחק לכיוון אחד ולא אחד :/ (אפילו אם זה רק למראית עין).

Octarine כתב:יש וחצי משחקיות פתוחה בדאוס אקס. בכל משימה אתה יכול לבחור אם לירות בכולם או להתגנב/לפרוץ דלתות/מחשבים וגם אז יש כמה דרכים אפשריות ללכת בהם בשלבים. כל הזמן צריך לקבל החלטות שמשפיעות על המשך המשחק - לא על העלילה הכללית אבל על היחס של הדמויות. כבר במשימה הראשונה אתה יכול לבחור אם לחסל את כל הטרוריסטים שהשתלטו על ליברטי איילנד, לחסל רק את המנהיג או רק לנטרל אותם כמו שאח שלך מציע. אם זו לא משחקיות פתוחה אני לא יודע מה כן.
(אם כבר, אני באמת לא יודע למה דווקא בדאוס אקס זה הפריע לי כ'כ. נגיד ב-Far Cry מאוד נהניתי מהאספקט הזה של המשחקיות הפתוחה)
אתה מתכוון למין משחק שכל החלטה שתקבל תפצל את אותו לכיוון שונה לגמרי? אני לא חושב שקיים כזה וגם אם כן אני לא יודע אם הייתי רוצה לשחק בו. מה הטעם בסיפור שלא מחליט לאן הוא הולך? הממ... אולי The Stanley Parable הוא יוצא דופן מהבחינה הזו אבל שם זו עובד רק כי הוא מאוד קצר.

בוא לא נדבר על פרנהייט. פשוט אמרו לא.

זה די למראית עין. משחקיות פתוחה זה משחקים כמו למשל סדרת The Elder Scrolls(אם ללכת בגדול), או בכלל, לדעתי כל משחק(תפקידים, נגיד) שיש לו קווסטים צדדיים, דרכים צדדיות, אופציות שונות להשפיע על הסיפור...זה נקרא משחקיות פתוחה. אם בסופו של דבר ההתקדמות היא לינארית בקו ישר לחלוטין(אז בסדר, יש כמה דרכים להשלים כל משימה, so what?)-זה ממש לא משחקיות פתוחה, לדעתי. ככה אני רואה את זה.

אצטט מתוך ההסבר על המשחקיות של Morrowind, שתבין מה אני לפחות רואה כ"משחקיות פתוחה":

Morrowind, following the tradition established by its predecessors in The Elder Scrolls series, attempts to establish a completely free-form world, with little constricting boundaries on the player's actions. From the beginning of the game, players are put in a world where they are left to roam, steal, quest and explore, without necessarily following the main quest. Lead Designer Ken Rolston, asked prior to Morrowind's release what he thought were the "core, untouchable design elements" of the Elder Scrolls series which "set them apart from other games", responded immediately: "Free-form experience."[28] In Rolston's view, the game's central plot is a chance to introduce the player to a cross-current of conflicting factions, background themes, and to the characters of the game, rather than the primary focus of the player's experience.[29] "Every TES game has to let you create the kind of character you want, and then do the things you want. We would never have a TES RPG force you to be a certain character or go down a certain path."

דווקא ב The Elder Scrolls, אם לשפוט לפי Oblivion (לא שיחקתי בקודמיו), הבחירות במשחק הרגישו לי לרוב חסרות משמעות.
לצורך העניין אתה יכול להיות ולעשות את כל הקווסטים של כל הגילדות.
אם הדמות שבחרתה היא לוחם אתה עדיין יכול להשתמש בכל קסם שקוסם יכול, כל עוד יש לך מספיק אנרגייה.
זאת אומרת שאתה לא ממש מתחייב לנתיב מסויים של בחירות, שסוגר לך אפשרויות אחרות. אתה יכול פחות או יותר לחוות במשחק אחד את כל התוכן שלמשחק יש להציע.
יש מעט קווסטים צדדים שנותנים לך בחירה משמעותית (למשל לעזור למישהו אחד, או לאוייב שלו), אבל בכל זאת אין להם השפעה עמוקה על המשך המשחק.

בקיצור, רוב הבחירות במשחק לא סוגרות בפניך תוכן ואפשרויות עתידיות, שזה מה שדיברתי עליו בפוסט הקודם.

ממש לא מסכים...איך אפשר להגיד על סדרת TES שזו בערך סדרת משחקים היחידה שהיא Open Ended אמיתית שהיא לא?

ואילו החלטות סוגרות בפניך אפשרויות ב-Deus Ex בדיוק? כמו שאמרתי-וזה קצת ספויילר-יש כמה סופים אפשריים, את כולם אפשר לבצע עם החלטות שלוקחים בשעה האחרונה של המשחק בערך. תעשה שמירה לפני כן, ותבצע את כולם בלי שום בעיה תוך זמן קצר. אין החלטות שנלקחות לפני כן שסוגרות אפשרויות או משהו כזה. יש מעט החלטות במהלך המשחק שמשפיעות על דברים לא משמעותיים, וזהו. המשחק לינארי מעבר לכך.

גם אני שיחקתי רק ב-oblivion אבל אני די מסכים עם C-man. נכון שהמשחק לא כופה עליך לעשות שום דבר, אבל לבחירות שלך אין ממש השפעה על האירועים במשחק. במקרה של oblivion, אני חושב שזה אפילו לא היה קשה במיוחד ליצור כמה מסלולים שונים. אני אמנם לא מסכים עם האמירה שהעובדה, שגם לוחם יכול להטיל קסמים כמו קוסם, פירושה שהמשחק לא מתחייב לנתיב מסויים (גם בחיים, זה שאתה רופא לא אומר שאתה לא יכול גם לדעת לבשל). אבל להצטרפות שלך לגילדה זו או אחרת אין משמעות סיפורית, וחבל. אני גם חושב שאפשר היה, ויחסית בקלות, ליצור כמה קווסטים שהביצוע שלהם בזמן זה או אחר ישפיע על המשחק בנקודה אחרת בעתיד. למשל, לוחם שהצלת בתחילת המשחק יצטרף אליך בקרב בשלב מאוחר יותר (יכול להיות שהם עשו משהו כזה בקרב הגדול מחוץ לאחת הערים, אני לא בטוח. אבל גם אם כן, זה לא היה חלק בולט במשחק).

כשאני חושב על זה, אפילו ב-heroes 2 הייתה אפשרות לבחור להחליף צד במהלך הקמפיינים, וכך בעצם לשנות את סוף המשחק.

כמה לא מפתיע שזו הדוגמה עליה חשבתי