המשחקים המומלצים שלכם

[עידן]

קודם כל-תודה שלקחת את הזמן להגיב באריכות.

לגבי To The Moon-אציין רק שכיום אני מעריך את הפסקול שלו יותר ממה שרשמתי אז. פסקול מדהים לחלוטין בעיני, בהתחשב בביצוע המינימליסטי שלו ובתרומה שלו לאווירה.

לגבי העלילה-אולי זה באמת לא מתאים לכל אחד. מודה. אני, כאמור, ממש התלהבתי(וכך רוב המבקרים/שחקנים שקראתי/שמעתי ביקורות שלהם).

אם כבר מזכירים משחק בלי משחקיות שאמור להיות משחק "אמנות"-נסה את Dear Esther. נראה אותך קורא לו "משחק". To The Moon נראה לידו כמו מינימום Duke Nukem 3D מבחינת משחקיות. וזה לא שהתלהבתי(בלשון המעטה) מיצירות "אמנות" אחרות כמו Limbo, למשל. נו מילא. על טעם ועל ריח...

לגבי Plants Vs. Zombies-לטעמי משחק כיפי ביותר, אבל כמובן שתחת ההגדרה של משחק קאז'ואל בלבד. לא טענתי שהוא משהו ממש מדהים...ואחרי שסיימתי אותו, השתעשעתי קצת מסביב, אבל לא מעבר לכך...בשביל משחק של 10 שעות, ככה(אולי אפילו פחות? לא זוכר כבר)-הוא נחמד מאוד. וכן, שיר הנושא שלו כיום כנראה יעצבן אותי כמו (עריכה, תיקון טעות) still alive השחוק עד דק.

לגבי Magic: The Gathering – Battlegrounds-ברצינות? דווקא את המשחק הזה אהבת? רוצה המלצות למשחקי קלפים טובים בהרבה? בטח משחקי MTG אמיתיים, שהם עמוקים בהרבה, ולא הדבר הזה...

[Radioactive Grandpa]

לגבי Magic: The Gathering – Battlegrounds-ברצינות? דווקא את המשחק הזה אהבת? רוצה המלצות למשחקי קלפים טובים בהרבה? בטח משחקי MTG אמיתיים, שהם עמוקים בהרבה, ולא הדבר הזה...

כמו Vendetta, היה לי המזל שלא זכיתי להכיר את המקור... ככה יכולתי להנות מהמשקל הסגולי של המוצר בלי להשוות אותו למשהו שהוא לא. לא הכרתי, לא Magic, ולא משחקי מחשב בזמן אמת מבוססי קלפים. התגובה הראשונית שלי למשחק היתה די שלילית. חשבתי שהוא מטופש. לקח לי זמן להיכנס אליו ולהתרשם ממנו. "קלפים" זה בסך הכל ייצוג לאפשרויות העומדות בפניך (כמו PvZ). זה משחק פעולתי לחלוטין עם הרבה מאוד טקטיקה. אני לא מחפש המלצות, בטח לא במסגרת הזמן שיש לי, אבל אני גם לא מתנגד לשמוע... בכל מקרה, אני לא מהתחום. ומה שאהבתי ב-MTGB היה בסופו של דבר מה שהוא, שזה כולל את אלמנט הפעולה בזמן אמת שלו (שזה ודאי פותח צוהר לתחום שלם של טקטיקה שלא קיים במקור, למרות שהמקור לבטח מורכב ועמוק יותר).

[עידן]

הייתי מציע לך לשחק במשחקי MTG ל-Steam, שהם מאוד ידידותיים לשחקן המתחיל, אך אני זוכר שאתה מאלו שמתנגדים לסטים, אז קשה לי להציע.

לגבי משחקי קלפים בזמן אמת זה באמת פחות נפוץ. כרגע לא עולה לי משהו בראש. אבל...הוא בכלל נחשב משחק קלפים? גם ל-PvZ ממש לא הייתי קורא משחק קלפים. רק כי היכולות נראות כמו קלפים?

[C-man]

גם זה קטע טוב עם גון רב של רטרו.

ההתחלה של זה נשמעת בול כמו קטע מ-Tyrian 2000 (ספיקינג אוף משחקים עם פסקול מצויין...).
ניסיתי למצוא את זה ביוטיוב אבל לא הצלחתי :/

[Radioactive Grandpa]

לגבי משחקי קלפים בזמן אמת זה באמת פחות נפוץ. כרגע לא עולה לי משהו בראש. אבל...הוא בכלל נחשב משחק קלפים? גם ל-PvZ ממש לא הייתי קורא משחק קלפים. רק כי היכולות נראות כמו קלפים?

לכן אמרתי מה שאמרתי. "בגלל הקלפים", שוב, קשר אסוציאטיבי. הם שניהם לא באמת משחקי קלפים. אבל לפני כל סיבוב אתה בוחר יכולות לתוך מלאי מוגבל, ואותן אתה מרוויח אחת-אחת במהלך המסלול לשחקן יחיד. והן כמובן מיוצגות גראפית בקלפים. זה הקשר האסוציאטיבי, "הקלפים", בין שני המשחקים. וב-MTGB (בהתעלם מ-MTG) ליכולות האלו יש הרבה עומק ומשמעות, וזה היה בסיס ההשוואה. לא חיפוש אחר משחקי קלפים עמוקים...

ההתחלה של זה נשמעת בול כמו קטע מ-Tyrian 2000 (ספיקינג אוף משחקים עם פסקול מצויין...).
ניסיתי למצוא את זה ביוטיוב אבל לא הצלחתי :/

קודם כל, ודאי שזה פסקול מצוין - אלכנסדר ברנדון הוא תותח-על מהחלל. אבל אני לא מכיר את הפסקול של המשחק הזה...
(Jazz Jackrabbit 2, Unreal, Unreal Tournament. מהולל במיוחד גם בזכות Deus Ex, אבל לא שחקתי.)
גם אני לא הצלחתי למצוא את זה כאן (היו שם כמה שעשויים להתאים. אבל שום דבר לא היה זה במובהק) - אבל בזכותך עליתי על משהו! ההרמוניה של Ending Number 1 ממש קרובה ל-Hero's End. מספיק קרובה כדי שזה יהיה מפוקפק מאוד שזה מקרי. נוסף על זה, גם שם הרצועה מתאים לגמרי.

[C-man]

קודם כל, ודאי שזה פסקול מצוין - אלכנסדר ברנדון הוא תותח-על מהחלל. אבל אני לא מכיר את הפסקול של המשחק הזה...
(Jazz Jackrabbit 2, Unreal, Unreal Tournament. מהולל במיוחד גם בזכות Deus Ex, אבל לא שחקתי.)

לא ידעתי / זכרתי (רק עכשיו כשאתה מזכיר את זה יש לי קצת דז'ה וו) שאותו אדם עומד מאחורי כל המשחקים האלה .

גם אני לא הצלחתי למצוא את זה כאן (היו שם כמה שעשויים להתאים. אבל שום דבר לא היה זה במובהק) - אבל בזכותך עליתי על משהו! ההרמוניה של Ending Number 1 ממש קרובה ל-Hero's End. מספיק קרובה כדי שזה יהיה מפוקפק מאוד שזה מקרי. נוסף על זה, גם שם הרצועה מתאים לגמרי.

אני גם עברתי פחות או יותר על כל הקטעים בסרטון הזה.
אני לא בדיוק קולט את הדמיון בין שני הקטעים שקישרת.
ההבנה שלי במונחים מוזיקליים די קלושה. כשאתה אומר "הרמוניה" אתה מתכוון למה שמתנגן ברקע או לקו הראשי במנגינה?


שחכתי להתייחס לזה קודם:

אם כבר מזכירים משחק בלי משחקיות שאמור להיות משחק "אמנות"-נסה את Dear Esther. נראה אותך קורא לו "משחק". To The Moon נראה לידו כמו מינימום Duke Nukem 3D מבחינת משחקיות. וזה לא שהתלהבתי(בלשון המעטה) מיצירות "אמנות" אחרות כמו Limbo, למשל. נו מילא. על טעם ועל ריח...

אני ממש לא הייתי מגדיר את Limbo משחק אומנות, בטח לא כמו Dear Esther (רק ראיתי סירטון שלו, אבל הבנתי שאין בו משחקיות בכלל).
Limbo הייתי אולי מגדיר כמשחק פאזל פלטרומר "אווירתי". אני חושב שהביקורת שלך למשחק עושה לו עוול.
הוא משחק קצר, מהנה, ויפה. יכול להיות שבאת אליו עם צפיות מוגזמות בגלל איזשהן ביקורות ולכן התאכזבת כל כך.

[עידן]

Limbo הוא מבחינתי משחק פלטפורמה/פאזל סטנדרטי לחלוטין בלי שום אלמנט ייחודי במשחקיות שלו. הסיפור כמעט ואינו קיים, המוסיקה כמעט ולא קיימת והאווירה לא עשתה לי כלום.

יצירת אמנות היא איך שהמבקרים הגדירו אותו(והשתפכו עליו), אני רק הגבתי על זה.

ואם לסכם את זה בנקודות:

-משחקיות-בינונית.
-גרפיקה-מיוחדת, אין לי בעיה איתה, אבל היא לא גורמת לי להגיד "וואו".
-מוסיקה-יש דבר כזה(יש מעט מאוד מהקצת שאני לא זוכר. עצם זה שאני לא זוכר כבר מעיד על זה)?
-אפקטים קוליים-אחלה(אבל גם את זה לא ממש זכרתי לפני שקראתי את הביקורת שלי שוב מאז)
-אורך-קצרצר.
-עלילה-חלשה. בסדר, אני יכול להשתמש בדמיון שלי כדי ליצור אחלה עלילה, אבל אני יכול באותה מידה גם לרשום סיפור עצמאית.

בעיני, כדי שמשחק ייחשב אצלי למשחק טוב, צריך להיות לו לפחות אלמנט משמעותי אחד מתוך עלילה, מוסיקה, גרפיקה, משחקיות. בד"כ אלמנט אחד רחוק מלהיות מספיק, אלא אם הוא ממש טוב, ואז צריך לפחות שניים טובים, אם לא שלושה. אם הוא מותיר עלי רושם שנמשך יותר משעה אחרי המשחק זה גם נחמד. לא היה פה שום רושם שכזה.

הוא לא משחק גרוע, הוא פשוט גם לא משחק טוב, בינוני לכל היותר, זה הכל. כמובן שעל טעם ועל ריח וכו', אבל למה אתה אומר שאני עושה לו עוול? אני מציג אותו כפי שאני רואה אותו.

גם את LA Noire אני יכול מאוד לקטול(אם מישהו פה מתעניין, כבר עשיתי זאת בפורום של VGFreak, ויש לא מעט דעות כמו שלי מסתבר), למרות שרוב הביקורות מהללות ומשבחות אותו ללא היכר.

[Radioactive Grandpa]

אני לא בדיוק קולט את הדמיון בין שני הקטעים שקישרת.
ההבנה שלי במונחים מוזיקליים די קלושה. כשאתה אומר "הרמוניה" אתה מתכוון למה שמתנגן ברקע או לקו הראשי במנגינה?

אני מתכוון בזה לרצף האקורדים. הסולם מן הסתם שונה (של Cave Story מתחיל ב-Am, של השני ב-C#m), אבל הרצף די זהה (כלומר המעבר בין האקורדים זהה מבחינת המרווח של הטונים. למשל ההתחלה Am|G#+5|C/G|F#dim+7 ששקולה ל: C#m|C+5|E\B|A#dim+7. [מקווה שהאקורדים האלו לא נראים כמו מפלצות. זה בסה"כ ירידה של הבאס בחצי טון בכל פעם מאקורד הבסיס.])


בעניין לימבו, אני מסכים מאוד עם מה שאומר C-man. למרות שכאמור בשורה התחתונה די הסכמתי עם הביקורת שלך, עידן, אני ממש לא רואה אותו כ"משחק אומנות", והתיאור "אווירתי" בהחלט קולע בעיני הרבה יותר.
עלילה זה לא רכיב חובה באינספור משחקים, ולרוב האווירה ורמזים אמורים להשלים לך את זה. אפשר לקרוא לזה "אומנות" אבל לא צריך להיתקע על זה. שום אלמנט ייחודי במשחקיות שלו? האווירה משחקת כאן תפקיד בעיני. יש משהו שמשדר המון נאיביות, אולי זה הראש הגדול והילדותי הזה, לצד כל הדברים המחרידים שקורים כל הזמן, ואתה מופתע ללא הרף, כל פעם ע"י משהו קטלני אחר, וזה לא בתסריט הבנאלי של מפלצות שפשוט קופצות עליך מפינות אפלות, אלא מוות יצירתי כלשהו, דברים שאתה לא חושב עליהם עד שהם קורים. זה די מגניב. זה אמנם לא מחזיק לבדו משחק בעיני. כאילו, זה מחזיק, אבל לא משחק מעולה. ועל זה זה בעיקר עומד. זה מעניין.
אגב, למדתי להעריך את המשחק עוד יותר כשלא אני שחקתי... אחרי שראיתי סרטון שמישהו אחר משחק בו ואיך אפשר לעבור את החוויה הזו. והערה לרקע: בד"כ אני מתעב סרטוני Let's Play. כשמדובר בסרטוני משחקיות אני אוהב שלמות, ורק שלמות. תצוגה של מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר של המשחקיות, עם כמה שפחות טביעות אצבע. לא רוצה שאיזה חנון יזיין לי בשכל, ינשוף לי באוזן. אני רוצה לשמוע את המשחק. לא רוצה לראות את הכשלונות שלו, לא להתעצבן כמה שהוא אדיוט כי הוא לא מבין נכון את הסיטואציה, שיש לו הבנה איטית. אני רוצה לראות תוצאות מוצלחות בלבד, יעילות מירבית. מה לעשות, זה הטעם שלי. אני מאוד מעריך עמידה בסטנדרטים האלה.
אבל אח"כ, נתקלתי במקרה באחד מהסרטונים האלו של הבחור הזה. אני לא זוכר איזה חלק ראיתי ראשון שתפס אותי כ"כ, אבל זה היה אחרת לגמרי. תראו איך הוא נהנה... איך הוא מגיב. איך הוא מתלהב. איך המשחק תופס אותו. קנאתי שאני לא הייתי מסוגל להנות ככה. אבל נהניתי לראות אותו נהנה כל-כך (אני לא זוכר איזה חלק מהסדרה הזו ראיתי ראשון, אבל אח"כ אשכרה צפיתי בהכל, נראה לי).
לחוות את המשחק מבפנים, מתוך מבט נאיבי, ולא מבקר, זה הקטע העיקרי שלו. לפרוט את זה לפרמטרים קונספטואליים שחוקים כמו איכות גראפית, איכות סאונד, עלילה, זה פשוט לא שייך בעיני. דבר על מה שכן חווית, או על מה שהרגשת בחסרונו - לא כי אלו הפרמטרים הקונבנציונליים אלא כי בתוך החוויה שהגישו לך - זה היה אלמנט חסר עבורך. זו דעתי.

גם את LA Noire אני יכול מאוד לקטול(אם מישהו פה מתעניין, כבר עשיתי זאת בפורום של VGFreak, ויש לא מעט דעות כמו שלי מסתבר), למרות שרוב הביקורות מהללות ומשבחות אותו ללא היכר.

"משבחות אותו ללא הכר" - גדול.

[עידן]

שוב, לא אני המצאתי את המונח "אמנותי". ככה מבקרים הגדירו(היללו) אותו. יאללה, אביא לכם ציטוטים מופרכים(שוב, לדעתי), בשביל הקטע:

"Playdead’s Masterpiece"

"In describing Limbo, it seems impossible to not mention the game as a piece of art"-כן, כן, לא פחות

This artistic, somber adventure so expertly combines all of its elements that it's nigh impossible to shake free from its" grip once it grabs hold of you"

Limbo is as close to perfect at what it does as a game can get. It's artistic without being pompous, difficult without" being cheap, and violent without being gratuitous. It gets everything just right, and while the adventure will only take dedicated players a few hours to beat, the memory of the game will remain for much, much longer, and many players won't stop at beating the game just once"

אלו רק דוגמאות בודדות שמצאתי. בלי לדבר על מקומות שנתנו לו מאיות, והכתירו אותו כמשחק הטוב ביותר שיצא בשנת 2010. אז כן, ואללה, היו לי ציפיות גבוהות בהרבה, יש מצב שכגודל הציפיה, כך גודל האכזבה.

לגבי LA Noire-הבאתי אותו כדוגמא מצוינת לעוד משחק עם ציפיות בשמיים, ואכזבה שקרובה אף היא לשמיים באותה מידה. לא הבנתי מה היה כזה מצחיק במה שאמרתי, מה שכן

[C-man]

אני לא בדיוק קולט את הדמיון בין שני הקטעים שקישרת.
ההבנה שלי במונחים מוזיקליים די קלושה. כשאתה אומר "הרמוניה" אתה מתכוון למה שמתנגן ברקע או לקו הראשי במנגינה?

אני מתכוון בזה לרצף האקורדים. הסולם מן הסתם שונה (של Cave Story מתחיל ב-Am, של השני ב-C#m), אבל הרצף די זהה (כלומר המעבר בין האקורדים זהה מבחינת המרווח של הטונים. למשל ההתחלה Am|G#+5|C/G|F#dim+7 ששקולה ל: C#m|C+5|E\B|A#dim+7. [מקווה שהאקורדים האלו לא נראים כמו מפלצות. זה בסה"כ ירידה של הבאס בחצי טון בכל פעם מאקורד הבסיס.])

אני עדיין לא קולט
אני חושב שאפרוש בשיא (השפל).

לגבי Limbo, לדעתי הציטוטים שהבאת לא כאלה מופרכים. הם בסך הכל אומרים שהמשחק עושה את מה שהוא מנסה לעשות בצורה מצויינת, ושכל הרכיבים בו משתלבים בצורה מושלמת, ועם זה אני יכול להסכים.

[Radioactive Grandpa]

אוקי, הבנתי. אתה מגיב בעיקר ביחס לביקורות. סבבה. אני לא רוצה להיטפל לקטנוֹת, אבל יש לדעתי הבדל מסוים כשמתארים משהו כ"אומנותי" בתגובה למה שהוא מעורר (שזה בעיקר אופן לתאר סוג מסוים של חוויה, כזו שמתקשרת עם החושים), לעומת לסמן משהו כ"אומנותי" על פי הגדרה מראש שלכאורה מפארת אותו (שזה בעיקר אומר "משהו שהתכוון לעשות כל מיני דברים שאני לא מבין ולא התחברתי אליהם"). לכן אילו אני הייתי מתנגד לתיאור מסוים בביקורת כלשהי, הייתי חולק עליה בהקשר ישיר.
זה כמו שהשוויתי את To The Moon ליצירת אומנות אבסטרקטית. זה לא היה שבח, זה היה נסיון לתיאור צד מסוים שלו.

לא הבנתי מה היה כזה מצחיק במה שאמרתי, מה שכן

רק הביטוי שהמצאת (במקרה, אני מניח) וצטטתי הצחיק אותי. יצא שנון.
(אם זה עדיין לא מובן: "ללא הכר" הוא משהו שאומרים בהקשר לשינויים שמשהו עובר. כה רב השינוי שלא ניתן להכיר את מה שקדם לו. השתפר ללא הכר, השתנה ללא הכר, ניזוק ללא הכר וכו'. שיבח ללא הכר זה טוויסט משעשע בעיני. כל-כך שבחו אותו שכבר אי אפשר לזהות קשר בין האובייקט, לפני ואחרי ההלל...)

[Radioactive Grandpa]

מוזר, המערכת לא הודיעה לי שהשתחלה תגובה לפניי...

אני עדיין לא קולט
אני חושב שאפרוש בשיא (השפל).

נעשה את זה פשוט. אקורדים בסיסיים אתה מכיר, נכון?
את "יונתן הקטן" אתה יכול לנגן עם האקורדים C ו-G, הם "ברירת המחדל". באותו אופן אתה יכול לנגן אותו בכל סולם אחר אם תשמור על המרווח. כלומר גם עם G ו-D שזו חלופה נפוצה, אבל כל סולם אפשרי. גם D ו-A, או Eb ו-Bb; אין הגבלה. זה בעצם מה שאני אומר, ששתי המנגינות הן ב"אותם אקורדים" (רק בסולם אחר).

[עידן]

אוקיי, נראה לי שסוף סוף הבנתי למה הכוונה, ונראה לי ש"נסתפק בדברים הללו". אפשר להמשיך, אבל לדעתי אין טעם של ממש בכך.

לגבי הביטוי-בכלל לא שמתי לב. אני יודע כמובן מה משמעות צמד המילים "ללא היכר", אבל הביטוי הזה יצא לי בטבעיות זה פשוט נשמע לי מתאים באותו הרגע.

[C-man]

באותו אופן אתה יכול לנגן אותו בכל סולם אחר אם תשמור על המרווח.
...
זה בעצם מה שאני אומר, ששתי המנגינות הן ב"אותם אקורדים" (רק בסולם אחר).

את החלק הזה הבנתי, אני פשוט לא קולט את הקטעים הזהים-אך-בסולם-שונה בשתי המנגינות.

[Radioactive Grandpa]

ממש הכל. מהתחלה ועד לסוף הקטע הראשון. כתבתי את ארבעת האקורדים הראשונים והמקבילים משני הקטעים, שמתחילים מיד.