מסע אל העבר

למשך שבוע(עד ה-10 במרץ), ניתן לשחק בחינם בגרסת הבטה של Desktop Dungeons. זה משחק כל כך טוב, שאני קניתי אותו ב-Pre-Order כבר לפני כמה שבועות כדי שאוכל לשחק בבטה מוקדם(המשחק הראשון שאי פעם קניתי אותו מראש). כבר נרשם בנושא הזה בעבר על גרסת ה-Alpha החינמית שלו, סימוכין:

viewtopic.php?f=6&t=16794&p=111968&hili ... ns#p111968" target="_blank

וגרסת הבטה טובה בהרבה ממנה. אז למה אתם מחכים?

http://www.desktopdungeons.net" target="_blank

אני אנצל"ש כאן כדי לתאר את החוויה שלי מהמשחקים Cave Story ו-Shank (חלק מהמגמה שהשרשור הזה תפס, לדבר על משחקים בכלל ושהוזכרו כאן בפרט, גם אם לא "אלו המשחקים שהייתי ממליץ עליהם").
כרגיל יצאה לי הודעה כזאת ארוכה שאף אחד לא יקרא...

Shank
מבחינת הסגנון והרקע, יש לו את הטאץ' שלו. הקשר לסרט Kill Bill בכל מה שקשור לסגנון האומנותי והעלילה, התוכן וההצגה שלה (מסע נקמה בעקבות אירוע טראומטי בו צדים את דמויות המפתח, אופי הדיאלוגים ביניהן, ה"סופרמניות" של הדמויות, השטחיות הגמורה של העלילה בפני עצמה), מזכיר לי את הקשר בין להקת משינה ו-Madness... הדמיון בין השניים כל-כך מובהק שקשה לטעון לגניבה רוחנית, כי זה כל-כך קרוב שזה מסגיר מדי, too obvious; ומצד שני הוא לא מצוין במפורש בשום מקום, וגם לא מהווה רק אלמנט צדדי, מה שמקשה לקרוא לזה "מחווה".
הרושם שלי לגבי הפסקול לא השתנה ממש מהרפרוף החטוף שעשיתי עליו כאן. הסוגה קצת הפתיעה אותי. אבל היא משתלבת יופי במשחק, עושה את העבודה, ובאופן די צנוע, מאחורי הקלעים. הפסקול לא מותיר רושם עמוק. הוא לא משהו שנשאר (עבורי) מהחוויה של המשחק אחרי שאתה מסיים איתו (אולי חוץ ממנגינה קליטה אחת שנדבקה לי קצת).

ולעיקר: המשחקיות. זה בטח ידוע למי שקורא את זה. מדובר במשחק פלטפורמה בסגנון שמזכיר משחקי beat 'em up אך ללא ציר עומק. מלא אויבים שמגיחים מכל כיוון כשמתקדמים במסלול המתבקש, והרבה הרבה אקשן אלים עם נשקים קרים, וכן כמה חמים שלא מהווים את העיקר. פה ושם גם כמה קטעי פלטפורמר קלאסיים, שכוללים גם ריצה (אופקית ואנכית) על קירות. מהבחינה הזו המשחק מזכיר מאוד את סדרת PoP של יוביסופט ונקודות ההשקה לא נגמרות כאן. בנוסף לעניין האקשן המשולב פלטפורמר, אלמנטים נוספים בולטים מ-PoP, שהופיעו ב-T2T הם למשל נשק השרשרת שמאפשר לחנוק אויבים בפעולה מתמשכת, ומקשי פעולה מסוימים שיש ללחוץ עליהם בחלקיק שניה ברגע שהופיעו במהלך לחימה מול בוסים ובכלל ("QTE". כמובן, זה לא ייחודי גם ל-T2T).

לטעמי המשחקיות קולחת מאוד, הקרבות מאוד זורמים וקלים למדי (התנסיתי רק ב-Normal), מה שגרם לי להמשיך ולשחק בלי לחוות תחושה מהירה מדי של מיצוי, למרות שהמשחקיות (מבחינת התפתחותה ומה שניצב מולך תוך כדי ההתקדמות במשחק) לא כל-כך מגוונת. היא מתגוונת בקושי במהלך המשחק להוציא את הבוסים שפוגשים בדרך - ולזכות המשחק ייאמר, הם לא מעטים - אבל האויבים הרגילים הם כמעט אותו דבר ובאים בהמוניהם ולאורך המשחק שוב ושוב. למרות זאת, כאמור, זה לא הפריע לי והמשחק המשיך להרגיש לי "כיף" לכל אורכו הקצר. מערכת הקרבות לא היתה מתוחכמת כמו שקיוויתי, אבל היא בכל זאת מאפשרת ביטוי של לא מעט יצירתיות בפעולה, עוד לפני שמשיגים כלי נשק שונים שגם מגוונים את האפשרויות. האמת, מערכת הקרבות אף לא היתה כל-כך ברוטלית כמו שקיוויתי, אבל אולי שנותיי קלקלו אותי ועשו אותי אדיש מדי... (יש קטע גדול שאחרי שאתה מזנק על מישהו ומשטיח אותו לקרקע, ודוקר אותו שוב ושוב עם הפגיון, בשלב כלשהו אתה פשוט תופס את הראש שלו וחובט בו שוב ושוב ברצפה. That's cool). הקטעים הטובים באמת, האלימים ממש, מתרחשים בעיקר ב-cutscenes, ושם מן הסתם זה פחות מרגש.
המשחק כאמור קצר מאוד, שזו תכונה אהודה לרוב במחוזותינו... שתי "ישיבות" נדרשו לי כדי לסיים אותו בכיף.

בשורה התחתונה, מאוד חמוד בעיני. משחק קליל וקולח (למי שיש לו גישה לסגנון כזה של לוחמה. נגיד, PoP:WW), ובסך הכל מהנה מאוד. לא מדהים, לא מופת, לא להתייחס אליו ברצינות, אבל משעשע ומומלץ למי שעשוי להתחבר לסגנון.

• Gameplay Trailer
• אתר רשמי (אחד מהם...)
• Shank הוצע כחלק מה-Humble Indie Bulndle 4

Cave Story
יש הבדל של שמיים וארץ בין הביקורת האובייקטיבית שהייתי עשוי לכתוב על המשחק הזה ובין הרומן הלא נגמר שלי איתו. אז מי שרוצה להסתפק בחוות דעת עניינית שידלג שתי פסקאות ל"אז עכשיו".

אחרי כל מה שנאמר עליו, התחלתי לנסות אותו, ועשיתי את זה בגישה הכי גרועה שאפשר לגשת למשחק דרכה: להתנסות כדי להתנסות. כאילו הכריחו אותי, מתוך חוסר סבלנות. איזו טעות. הדבר שהכי עצבן אותי במשחק הוא העלילה: אי אפשר לדלג עליה. כל הזמן אותם דיאלוגים כשחוזרים על קטעים קשים פעם נוספת, מוצגים באינפנטיליות האופיינית, כל ההתרחשויות הקבועות והמייגעות לפני הקרבות המתסכלים מול הבוסים. פשוט סיוט. סיימתי את המשחק לא מבין על מה כל המהומה, ואז עוד יותר שיגע אותי: שום דבר מה-unlockables בתפריט הראשי לא נפתח, או לכל הפחות חשף את עצמו כדי שאדע היכן להתחיל. הם עלו על עקב האכילס שלי, תקעו בו חץ וסובבו אותו. כמה שסבלתי לאחר מכן... כל הרמזים המובהקים האלו בגוף המשחק, ביחד עם כל ההייפ סביב המשחק מחוץ, לכך שלמעשה כל המשחק חלף מולי כשסיימתי אותו אבל פיספסתי את כולו - כל זה גרם לי לשוב על עקבותיי ולשחק בו פעם נוספת... ואז נזכרתי בעוד משהו שעצבן אותי. נדיר למדי שאני בוחר באפשרות easy כשבוחרים רמת משחק, אבל כאן ל-Cave Story היו הנחיות די ברורות בעניין...: "Best choice for first-time players", לעומת הרמה הרגילה: "For players familiar with Cave Story". אני כמו ילד טוב פעלתי על פי ההנחיות. שקר וכזב, רבותיי. אין ב-Cave Story שום אספקט כה ייחודי של משחקיות ששחקן מצוי לא יוכל להתמודד מולו. התיאור היה צריך להיות אולי "For players familiar with platform games".
אז התחלתי שוב, הפעם נסיתי לגייס סבלנות, וברמה הבינונית. הנחתי שיש פער לא מבוטל של תכנים שלא היו נגישים לי בכלל כששיחקתי ברמה הקלה.

עדיין לא באמת הייתי סבלני לחלוטין, בכל זאת פעם שניה שאני משחק במשחק שלא ממש הלהיב אותי רק בשביל להבין על מה הרעש. אבל מכאן מתחילה התרשמות יותר אובייקטיבית. העלילה? אני יודע... "נמצאת". זה מה שאני יכול להגיד עליה. יש משהו לעקוב אחריו כשמתקדמים עם המשחק. היא לא באמת יוצרת סיפור עם החוויות שאתה עובר בפועל תוך כדי המשחק. אתה רק חושף קצת היסטוריה ואת מצב העניינים הנוכחי בעולם הסובב אותך, וזה לא סיפור מתוחכם או מרתק במיוחד. אבל הבנתי משהו נוסף שככל הנראה הפריע לחוויה החיובית שלי מהמשחק: שיחקתי על הגרפיקה המשופרת והפסקול המחודש שמציעה גרסת הפלוס (במסגרת Humble Indie Bundle 4). למרות שהגרפיקה המשופרת נעימה יותר לעין, ושגרסת ה-remastered של הפסקול (שעל כך ארחיב בהמשך) משובחת, אני מניח שהיו לזה השפעות שליליות על ההתרשמות שלי מהמשחק, וגרמו לי לבחון אותו בעיניים ביקורתיות של סטנדרטים מתקדמים יותר מסגנון ה-8bit הבסיסי והמיושן שהמשחק במקורו מנסה לחקות. למרות הכל, המשחק עדיין לא הצליח להלהיב אותי בפעם השניה, וזעפי חזר כשסיימתי את המשחק ושוב, גם ברמה הבינונית, ועדיין שום unlockable לא נחשף.... קיבינימט! כמה פעמים אני עוד צריך לשחק במשחק הזה בשביל לדעת שבאמת שיחקתי בו, לעזאזל?! בטח יש סוף חלופי, מלא יותר, שכנראה הופך את העלילה לאריג שלם ומתוחכם שמצדיק את השבחים שמרעיפים על המשחק. מה, איך?! אז hard? לעזאזל. כבר שרפתי הרבה זמן על המשחק הזה, אז...
במה כבר יתבטא ההבדל לשרוף עוד? כמובן...
הרמה הקשה, בניגוד לשקרים שתארו את הרמה הקלה והבינונית - באמת קשה, ובאופן קיצוני. דמיינו משחק כמו... אנא עארף, הוקוס פוקוס, או אלילת הויניל ממאדים, שאתה נפגע כל הזמן ובונה על השיקויים שאתה אוסף בדרך שירפאו אותך, ושחקו בו עם בילי, הלא הוא Commander Keen, כך שכל פגיעה פוסלת אותך. זה בערך המצב כשאתה משחק ברמה הזו ב-Cave Story. והתקדמתי לא רע ולא מעט, למרות שכדי לסיים את המשחק ככה אתה צריך להיות לא פחות מנינג'ה. והמשחק הזה, עם כל הכבוד, לא שווה את ההשקעה שלי להפוך לנינג'ה בו, גם אם בקהילת חסידים ענקית מצטטים ממנו פסוקים כאילו היה התנ"ך. ותוך ההבנה הזו מתגנב החשד, שגם הפעם, אני אסיים את המשחק ברמה הארורה הזו, וזה עדיין לא יקרב אותי לסוף החלופי או לתכנים המשמעותיים החבויים ששופכים על הכל אור של פאר. אז חלאס, במקום סבלנות, הפעם גייסתי את האינטרנט לטובתי, ואכן, מזל שלא התעקשתי לסיים אותו ב-hard כי זה לא היה נותן לי כלום (חוץ מתעודת נינג'ת Cave Story).

אז עכשיו, אחרי שמיציתי לדעתי באמת את כל מה שהמשחק מציע, אני חושב שאני בעמדה ראויה לבקר את המשחק, אחרי כל הסאגה הזו...
קראתי את הדעה של תפוזי אצלנו פעם נוספת. ועוד פעם. ושוב. בהתחלה לא הבנתי על מה הוא מדבר. "השתלשלות אירועים אפשרית שונה שתגרום לעלילה להתפתח באופן שונה לחלוטין, פיתוח כזה שבסוף המשחק הרגיל הייתם רוצים שיחליף את העלילה שבה שיחקתם." - נשמע לי כמו הגזמה פראית. בקריאה חוזרת איכשהו הצלחתי להתייחס לזה ביותר סלחנות ולהסכים עם זה קצת. אבל כדי למנוע בלבולים, אני חושב שצריך לומר שמדובר במשהו נקודתי, שגם מוביל למשהו די נקודתי. זה לא משנה את המשחק, וגם לא את עלילת הסיפור הידועה. רק מרחיב אותה, לא מציג אותה באור אחר. וניתן לכך רמז מאוד ברור ונקודתי (שהצלחתי להתעלם ממנו לחלוטין אמנם), לא איזו תובנה ממהלך המשחק המתמשך כמו שמשתמע, וגם לשחקן שנחשף לרמז הזה, אני לא חושב שיכול להיות לו ברור במה דברים אמורים, ומה ההשלכות של זה. ועוד דבר: "לחשוב מחוץ לקופסה", כאמור גם מתייחס לאותו עניין נקודתי מאוד, וכל שאר העניינים הסודיים במשחק, עד כמה שיצא לי להיוודע להם, המילים "לחשוב מחוץ לקוספה" גדולות עליהם. הם פשוט סודות. (הכוכבים ב-Braid - זה מופת לחשיבה מחוץ לקופסה! זה לגמרי "what if..." שמותח את הגבולות הצפויים ל-extreme. טוב, עד כאן Braid.)
בקיצור, האמת, אני לא מבין מה בדיוק אני חושב עליו. הוא לא מדהים בעיני, זה בהחלט אפשר לומר. אבל כשאני חושב עליו באופן סכמטי אני מוצא הרבה יתרונות. יש בו בוסים מגוונים, נשקים מגוונים באמת מבחינת היכולות שלהם ואופן השימוש, סוגים רבים ושונים של אויבים והתנהגויות שונות, יש כאמור עלילה שמלווה אותך למרות שאני ממש לא מסוגל להרעיף עליה כאלו שבחים (אולי זו אשמתי ואילו הייתי מתעמק יותר הייתי מעריך יותר, אבל מסופקני. מאוד), ויש אחלה פסקול שיש הרבה מה לומר עליו... וההייפ האדיר סביב המשחק - זה עוזר מאוד להיכנס למשחק או להתמיד בו. אני חושב שהמשחק הזה ראוי להרבה יותר שבחים מכך שמדובר במשחק של איש אחד, ואולי כמחוות 8bit, לעומת הערך האובייקטיבי שלו כמשחק בכללותו. ההייפ סביבו, לטעמי, מוגזם מאוד. אבל תמיד הוא מוסיף הרבה לחוויה.

ואיך לא, כמה מילים על הפסקול... אני לא זוכר איפה קראתי את פרט הטריוויה המרתק הזה: כידוע המשחק נוצר על כל רבדיו ע"י איש אחד המכונה "פיקסל", לרבות הפסקול. פיקסל, מסתבר, חסר כל רקע מקצועי במוסיקה. הוא לא יודע לנגן על כלי כלשהו. את הפסקול הוא הלחין באיזו תכנת הלחנה בניסוי וטעיה, פשוט לפי מה שנשמע לו נכון. ובדרך הזאת הוא הלחין גם פסקול רחב מאוד (כ-40 מנגינות!), ומגוון ביותר (אין שתי מנגינות דומות מדי), שרובו גם בעל קו מלודי בולט (אני מתכוון בזה לתפקיד "סולו" ברור) ולא רק נעימות אמביינטיות, מה שהופך אותן לקליטות מאוד, והוא הצליח ליצור אווירות שונות מאוד שהולמות טוב מאוד את השלבים או הסיטואציות שהן מנוגנות בהם. בקיצור, הוא גילה כשרון רב מאוד בתחום שככל הנראה הוא מעולם לא עסק בו. די מדהים בעיני.
ולשמחתי, כל ההייפ סביב המשחק גורם לפריחת הסצינה גם בעיבודים המוסיקליים על הפסקול המקורי, אז YouTube מלא בכל מיני רמיקסים לרב המנגינות, ובזכות רוחב התופעה יש גם חומרים איכותיים ביניהם. בנוסף לזה, יש שני פרוייקטים מקיפים בנושא שהם אוספים של רמיקסים של כמה אמנים שונים. Cave Story Remix Project, ו-Cave Story Remix Project 2. לא התעסקתי בהם בצורה ממוקדת. יש בהם חומרים טובים ופחות.
הפסקול המקורי מאת פיקסל, הוא כולו כאמור בסגנון 8bit פשוט [הנה רשימת ההשמעה של גרסאות מורחבות, סוגה פופולרית ב-YouTube למכורים שאוהבים לשמוע מוסיקה בלופים... כלומר לא מדובר על הרחבה במובן הסביר של עיבוד מחודש שמרחיב את המנגינה המקורית]. מהדורת Cave Story + כללה בנוסף לגרפיקה המשופרת פסקול חדש, שנקרא בתפריט "new" [רשימת ההשמעה, שוב גרסה "מורחבת"], שהוא למעשה הפסקול לגרסה ששוחררה ל-Wii (על גרסת הפסקול הזו אחראי כנראה Yann van der Cruyssen). הגרסה הזו שמרה הרבה מאוד מהפשטות בצלילים של גרסת ה-8bit, המנגינות זהות בבסיסן, אבל העיבודים יותר חופשיים עם כמה אינטרפרטציות מעניינות, ובעיקר הוספו הקדמות. בנוסף ל"new" שהוא הפסקול לגרסת ה-Wii, כוללת מהדורת הפלוס גם גרסת "remastered" לפסקול [רשימת השמעה], שהוא הפסקול שהופק ל-Cave Story 3D ששוחרר ל-Nintendo 3DS, ועליה אחראי (כנראה בעיקר) Danny Baranowsky, האיש שאחראי על הפסקול של Super Meat Boy ו-The Binding of Isaac. בניגוד לגרסת ה"new", כאן העיבודים מבחינת המבנה שלהם יותר נאמנים למקור. אבל הפעם, הסאונד עשיר מאוד, ואפילו שהוא בכל זאת לא אותנטי והסינתוז מאוד ניכר ומכוון, זה כבר ממש לא סגנון ה-8bit שאפיין את המקור והפסקול ל-Wii. מה שברנווסקי עשה למוסיקה של המשחק הזה - פשוט מדהים. הוא העשיר והעמיק כל-כך הרבה מנגינות שהפכו ל-favorites שלי וזה כנראה לא היה קורה בגרסאות המקוריות [הנה שתי אהובות: Scorching Back, Geothermal]. ולמרות שהוא כבל את עצמו לקווים שהכתיב המקור, ושהצלילים, גם אם חופשיים בהרבה, עדיין מסגירים תמיד את "מוצאם הממוחשב", העיבודים שלו למנגינות האלו בדרך כלל עולים בהרבה באיכותם על מה שניסו כל הרמיקסרים בדמיונם הפרוע וידיהם החופשיות. הרבה כבוד והערכה ממני לאיש הזה.
ועוד מילה אחרונה בעניין, בחזרה לרמאות של אלו שמוכרים לך פסקול של משחקים, אני מזכיר שבחבילת Humble Indie Bundle 4, כמו חבילות רבות ונוספות שלהם, צורפה אפשרות הורדה של הפסקול למשחק. האפשרות הזו הוכרזה בדיעבד, כך שכל עניין הפסקול היה בונוס, ולא יאה להתלונן על מתנות גם כשהן מעאפנות. אבל... קיבינימט. זה בדיוק מה שאמרתי שם. הפסקול ש-Humble Bundle הציעו להורדה הוא של גרסת ה-"new" בלבד - המעאפנה מבין השלוש (לטעמי), שכל אוסף של גרסה יחידה אחרת היה עדיף עליה. ונניח שזה היה מסתכם בזה, אבל מה שמעצבן הוא שמה שהם עשו הוא פשוט להמיר את קבצי ה-Ogg שבתיקיית המשחק (שגם ככה הם די נגישים להשמעה ללא מאמץ משמעותי) לפורמט mp3 - וזהו זה! הקבצים נחתכים בדיוק בנקודה בה אמורים להתחיל את הלופ, אין שום פרטים בתגי הקבצים, ואפילו שמות הקבצים הם אותם שמות מערכת סתומים כפי שמופיעים בתיקיית המשחק ולא שמות המנגינות המלאים. מינימום שבמינימום שבהשקעה, פסקול כלול עאלק. פוי.

• טריילר הגרסה ל-Wii (שקרובה עד זהה לגרסת הפלוס)
• אתר מחווה שמתפקד כעין אתר רשמי
• גם Cave Story + הוצע כחלק מה-Humble Indie Bulndle 4 למשלמים מעל הממוצע
• חוות הדעת הנלהבת של תפוזי אצלנו

עדיין לא הספקתי לבדוק את To The Moon. מזל, חפרתי מספיק...

לא אהבתי לא את Shank ולא את Cave Story, אז לצערי אני לא הולך להגיב יותר מידי(גם לא היה לי כוח לקרוא הכל, מודה).

מעבר לעובדה ש-Shank "מגניב"(וגם זה עובר די מהר)-הוא פלטפורמר/אקשן בנאלי לחלוטין, לפחות מהשעתיים פלוס-מינוס שניסיתי עד שנמאס לי סופית.

לגבי Cave Story-מניח שהוא לפחות יותר ייחודי, שיחקתי בו כמה שעות, אבל גם ממנו נמאס לי ולא הבנתי מה ההייפ המטורף.

בכל מקרה, אני לא אוהב משחקי פלטפורמה באופן די גורף(מעטים מאוד אלו שאהבתי), אז הדעה שלי כנראה לא נחשבת יותר מידי.

אכן. דעותיך על המשחקים הנ"ל ידועות והבעת אותן לא אחת גם קודם.

Radioactive Grandpa כתב:אכן. דעותיך על המשחקים הנ"ל ידועות והבעת אותן לא אחת גם קודם.

תכל'ס. אני צריך להפסיק להגיב עליהם. כנראה בגלל שהגבת בת'רד "שלי" הרגשתי צורך לענות

Radioactive Grandpa כתב:אני אנצל"ש כאן כדי לתאר את החוויה שלי מהמשחקים Cave Story ו-Shank.
כרגיל יצאה לי הודעה כזאת ארוכה שאף אחד לא יקרא...

יקרא ועוד איך.
הבעיה היחידה עם אורך ועומק הסיקורים שלך היא שזה מביך אותי א"כ לכתוב את הדעות שלי בצורה הקצרה האופיינית לי P:
סלח לי שאני לא מתייחס ל Shank, עוד לא יצא לי לשחק בו.

אני אכתוב את החוויה הכללית שלי מהמשחק, וא"כ אתייחס לכמה נקודות שהעלת.
אני בניגוד אליך, התחלתי לשחק המשחק בציפייה ושקיקה להשאב לעלילה (שרובה נובעת מהסיקור של תפוזי).
בקיצור נמרץ - עד שהופיעו הקרדיטים של המשחק על המסך, הייתי בטוח וציפיתי שיש לעלילה עוד הרבה לאן להתפתח, ורק חיכיתי לרגע ש Thing will start to unfold.
האכזבה מהאספקט הזה של המשחק הייתה גדולה, ואני זוקף אותה בעיקר לציפייה המוגזמת שפיתחתי עקב המשפט של תפוזי:

אני לא יודע אם זה יגיד הרבה למישהו - אבל בשבילי יש מעט מאוד משחקים שכשסיימתי אותם הרגשתי סיפוק מדהים,
כאילו קראתי עכשיו ספר ארוך ומעניין. דוגמה לאחד היא Chrono Trigger. אחד מהמשחקים הללו הוא Cave Story.

להגיד שהעלילה של Cave Story היא בקנה מידה של העלילה האפית של Chrono Trigger זה הגזמה פרועה לדעתי.

אם לא הייתי משחק במשחק בשביל העלילה, אלה בעיקר בשביל האקשן סטייל Metroid/Castelvenia שלו, סביר שהייתי נהנה הרבה יותר.
בזה המשחק קולע די טוב. יש בו אוייבים מגוונים, מספר נשקים שמשיגים לאורך המשחק, וכמו כן השלבים מעוצבים באופן שונה אחד מהשני.
המשחק גם לא ארוך מדי, כך שהוא מסתיים לפני שהוא נמאס.

עכשיו בנוגע לפס קול של המשחק. זה היה הדבר הראשון שתפס אותי כשראיתי את הטריילר למשחק.
את נעימת הנושא של המשחק הספקתי לשמוע בלופים עשרות פעמים עוד לפני שהנחתי את ידי על המשחק.
שכיוון שכבר התרגלתי למוזיקה המקורית כפי שהופיע בטריילר למשחק, לא עלה בדעתי לשחק במשחק עם הגרסה החדשה או ה Remastered, לפחות לא בפעם הראשונה.
מה שכתבת על פסקול המקורי תואם בדיוק את הדעה שלי עליו. גם אני קראתי את הפריט הטריוויה שציינת, וזה בהחלט דבר שגרם לי להעריך מאוד את איכות המוזיקה לאורך המשחק.
את העובדה ש Danny Baranowsky הכין את גרסת הRemastered של הפסקול דווקא לא ידעתי, ועכשיו אחרי שקראתי את הדעה שלך עליה אני חושב שאצטרך לשחק את המשחק שוב איתה .

דברים נקודתיים:

Radioactive Grandpa כתב: הדבר שהכי עצבן אותי במשחק הוא העלילה: אי אפשר לדלג עליה. כל הזמן אותם דיאלוגים כשחוזרים על קטעים קשים פעם נוספת, מוצגים באינפנטיליות האופיינית, כל ההתרחשויות הקבועות והמייגעות לפני הקרבות המתסכלים מול הבוסים. פשוט סיוט.

אני מסכים, זה היה מעצבן מאוד, בייחוד בקרבות הבוסים שלא ניצחתי בפעם הראשונה (והשניה, והשלישית...).

Radioactive Grandpa כתב:סיימתי את המשחק לא מבין על מה כל המהומה, ואז עוד יותר שיגע אותי: שום דבר מה-unlockables בתפריט הראשי לא נפתח, או לכל הפחות חשף את עצמו כדי שאדע היכן להתחיל. הם עלו על עקב האכילס שלי, תקעו בו חץ וסובבו אותו.

דווקא לי זה לא הפריע. עקב אכילס שלי היא שממש קשה לי לוותר על פרטים בעלילה, ובמשחקים שיש בהם התפצלויות בעלילה - אני חייב להיות מודע לכל הצמתים, ולנסות את כולם אם אפשר. במשחק הזה כמעט אין צמתים כאלו, אבל הייתי בטוח שיש הרבה שאני יכול לפספס בעקבות הסיקור של תפוזי (ציטוט: "במשחק הרבה סודות, הגדול בינהם מאוד מעניין ומהפכני אפילו."). לכן במשחקים כאלו אני מוצא את עצמי חוזר הרבה פעמים לכל מיני מקומות, ומנסה לדבר עם כולם את המקסימום שניתן. כמוכן אם בטעות לחצתי על רווח פעמיים ופיספסתי קטע מדיאלוג, אני יכול לחזור על שלב שלם כדי לקרוא אותו מהתחלה (וזה קרה).

הצג/הסתר תוכן

דוגמה למקום שחזרתי עליו הרבה פעמים:
בכפר של הMimigas יש את הבית קברות שבו קבור מנהיגם הנערץ. יש שם בפינה הימנית העליונה דלת שאי אפשר להגיע אליה בלי ה JetPack או ה Minigun level 3, שמשיגים במשחק הרבה אחרי שבית הקברות רלוונטי למשהו. אני חזרתי לשם כדי לגלות את הסוד, אבל כל מה שיש שם זאת פטרייה שאפשר לדבר איתה, אבל לא אומרת משהו מועיל. ניסיתי לחזור אליה בהזדמנויות נוספות אחרי שהתקדמתי בעלילה, אבל עדיין התגובות שלה היו זהות...

Radioactive Grandpa כתב:זעפי חזר כשסיימתי את המשחק ושוב, גם ברמה הבינונית, ועדיין שום unlockable לא נחשף.... קיבינימט!

רק כדי לנפנף את זה בפניך - אני חשפתי את ה Nemesis Challenge במשחק היחיד שלי P:

Radioactive Grandpa כתב:במקום סבלנות, הפעם גייסתי את האינטרנט לטובתי, ואכן, מזל שלא התעקשתי לסיים אותו ב-hard כי זה לא היה נותן לי כלום

גם אני פניתי לאינטרנט כדי לגלות את הסוף האלטרנטיבי ופרטי עלילה שאולי חמקו ממני.
סיימתי את המשחק בכמה ישיבות ארוכות, ואחרי האכזבה שלי מהעלילה, ומחוסר ה Replayability ידעתי אני לא אשחק בו שוב בעתיד הנראה לעין, אז הלכתי להשלים פערים באינטרנט.

Radioactive Grandpa כתב:עוד מילה אחרונה בעניין, בחזרה לרמאות של אלו שמוכרים לך פסקול של משחקים, אני מזכיר שבחבילת Humble Indie Bundle 4, כמו חבילות רבות ונוספות שלהם, צורפה אפשרות הורדה של הפסקול למשחק. האפשרות הזו הוכרזה בדיעבד, כך שכל עניין הפסקול היה בונוס, ולא יאה להתלונן על מתנות גם כשהן מעאפנות. אבל... קיבינימט. זה בדיוק מה שאמרתי שם. הפסקול ש-Humble Bundle הציעו להורדה הוא של גרסת ה-"new" בלבד - המעאפנה מבין השלוש (לטעמי), שכל אוסף של גרסה יחידה אחרת היה עדיף עליה. ונניח שזה היה מסתכם בזה, אבל מה שמעצבן הוא שמה שהם עשו הוא פשוט להמיר את קבצי ה-Ogg שבתיקיית המשחק (שגם ככה הם די נגישים להשמעה ללא מאמץ משמעותי) לפורמט mp3 - וזהו זה! הקבצים נחתכים בדיוק בנקודה בה אמורים להתחיל את הלופ, אין שום פרטים בתגי הקבצים, ואפילו שמות הקבצים הם אותם שמות מערכת סתומים כפי שמופיעים בתיקיית המשחק ולא שמות המנגינות המלאים. מינימום שבמינימום שבהשקעה, פסקול כלול עאלק. פוי.

יכול להיות שזה מקרה ספיציפי, כי אני הורדתי את הפסקול של Super Meat Boy (אני די בטוח שמשם), והוא כלל את כל המנגינות מהמשחק באורך סביר, פלוס הרבה רמיקסים ועיבודים נוספים.

C-man כתב:יקרא ועוד איך.

כיף. צפיתי לך.

קשה לי אגב לקרוא לביקורות האלו "סיקורים", כי הם מראש מכוונים להתמקד סביב חוויה אישית.

C-man כתב:דווקא לי זה לא הפריע. עקב אכילס שלי היא שממש קשה לי לוותר על פרטים בעלילה, ובמשחקים שיש בהם התפצלויות בעלילה - אני חייב להיות מודע לכל הצמתים, ....

כן, זה בהחלט העניין גם אצלי. ה-Unlockables פשוט ייצגו בעיני התגלמות טכנית של העובדה שכסיתי הכל (כשבפועל אין קשר בין הדברים). אני מניח שגם אותך הטרידה כל פעם שהשבת באיזה פסאודו-דיאלוג "כן" או "לא", ומסתבר שזה תמיד היה חסר משמעות לחלוטין (חוץ מהקטעים המעצבנים עם הנשקים. "אמרתי שאתה יכול להעיף בזה מבט! לא לקחת לי את זה לצמיתות, יא בן זונה!").

אם מה שכתבת בספויילר מייצג את הפרספקטיבה המעודכנת שלך, אז אכן פיספסת התפתחות.

הצג/הסתר תוכן

מאחר שבין כה וכה כבר גייסת את האינטרנט אז אין מניעה שאעשה לך חיים קלים. בהנחה שהצלת את Curly, ויש כמה דברים שצריך לעשות איתה ועשית הכל, עד שהופיעה במיטה ב-Plantation - כשאתה מדבר עם החייל ששומר עליה, זה הזמן לחזור לפטריה. ואחר-כך... שוב לחזור אליה.

C-man כתב:יכול להיות שזה מקרה ספיציפי, כי אני הורדתי את הפסקול של Super Meat Boy (אני די בטוח שמשם), והוא כלל את כל המנגינות מהמשחק באורך סביר, פלוס הרבה רמיקסים ועיבודים נוספים.

אכן. גם אני הורדתי אותו אז והוא באמת מוצר ראוי (וגם של Shank, ו-VVVVVV). אבל זה לא מוריד מהאחריות לגבי מוצרים אחרים, והאחריות היא של Humble Bundle שהכריזו על הבונוס הזה (והסיבה שאוסף הפסקול של Super Meat Boy כזה גדוש ורחב, היא כנראה רק הודות לכך שהוא כבר קיים בלי קשר ל-Humble Bundle).

[ועריכה להוספת כמה נקודות נוספות שנשכחו]

C-man כתב:כיוון שכבר התרגלתי למוזיקה המקורית כפי שהופיע בטריילר למשחק, לא עלה בדעתי לשחק במשחק עם הגרסה החדשה או ה Remastered, לפחות לא בפעם הראשונה.

אגב, מוסיקת ה-Remastered וגם גרפיקת ה-Wii המשופרת, הם ברירות המחדל בגרסת +, אז אצלי לא ממש מדובר בהחלטה.

שכחתי מהקטע שלך עם שמיעת מנגינות בלופים. "YouTube Extended Version" הומצא בשבילך...

סבבה, אז הרווחתי מזה להכניס את Chrono Trigger לרשימת ה-To Play שלי (אחרי Grim Fandango), ואתה אולי את הפסקול של ברנווסקי. יש הרבה מה לחפור עליו מעבר למה שהטעם הטוב מאפשר... (אני צריך בלוג והרבה זמן פנוי.) אם אתה אוהב להשוות גרסאות ולהאזין לביצועים נוספים, גם זה פרויקט מעניין.

Radioactive Grandpa כתב:אם מה שכתבת בספויילר מייצג את הפרספקטיבה המעודכנת שלך, אז אכן פיספסת התפתחות.

הצג/הסתר תוכן

מאחר שבין כה וכה כבר גייסת את האינטרנט אז אין מניעה שאעשה לך חיים קלים. בהנחה שהצלת את Curly, ויש כמה דברים שצריך לעשות איתה ועשית הכל, עד שהופיעה במיטה ב-Plantation - כשאתה מדבר עם החייל ששומר עליה, זה הזמן לחזור לפטריה. ואחר-כך... שוב לחזור אליה.

טוב האמת שלא חפרתי באינטרנט / קראתי Walkthrough. קראתי את הערך בויקיפדיה כדי לקבל מושג high-level-י על העלילה ודברים שפיספסתי,
וקראתי קצת על הרקע למשחק ועל Pixel.

Radioactive Grandpa כתב:אגב, מוסיקת ה-Remastered וגם גרפיקת ה-Wii המשופרת, הם ברירות המחדל בגרסת +, אז אצלי לא ממש מדובר בהחלטה.

גם לי בד"כ יש נטייה להצמד לברירת המחדל במקרים כאלו ("היוצרים יודעים מה הם עושים"). אגב, אני שיחקתי עם הגרפיקה המשופרת, וזה לא משהו שאני מתחרט עליו. לדעתי זה רק מוסיף.

Radioactive Grandpa כתב:סבבה, אז הרווחתי מזה להכניס את Chrono Trigger לרשימת ה-To Play שלי (אחרי Grim Fandango)

אני מרוצה מהחלטה הזאת
דיסקליימר קטן: Chrono Trigger ארוך בסדר גודל מ Cave Story (יש אנשים שזה לא מתאים להם).
עם זאת העלילה מצויינת והמשחקיות כיפית עד הסוף (ויש הרבה סופים. מעל עשר.).

Radioactive Grandpa כתב:אני צריך בלוג והרבה זמן פנוי.

אני בעד .

בהתחשב בכך ש-Chrono Trigger הוא אחד ה-RPG's המוצלחים ביותר שקיימים, להשוות את Cave Story אליו זה פשוט עוול(לשני המשחקים), גם אם משווים "רק" עלילה.

וההודעה של C-man גרמה לך ככה להעלות אותו לראש הרשימה שלך? מה איתי, שהזכרתי אותו כבר בהודעה הראשונה שלי פה(אמנם לא כמשחק בפני עצמו, וזה אכן לא בסדר מצידי)? מה, אני עז?

חלילה עידן, פשוט המלצות יש בכל מקום והרבה. אבל כשאומרים דברים בהקשרים מסוימים ותוך דיאלוג, קל להם לחלחל הרבה יותר לתודעה. גם את Grim Fandango הזכירו פה הרבה פעמים ותמיד בדברי שבח, וזה לא ניער אותי מהאדישות, עד שעוג עימת אותי עם זה...

אבל אחרי הדיסקליימר של C-man אני קצת מסתייג מהפזיזות של עצמי. אני לא יודע אם יש לי את הסבלנות לשקוע למשחק ארוך עם, ריבונו של עולם, לפחות עשרה סופים אפשריים. זה כמו שלא הצלחתי לגייס את האנרגיה והזמן כדי לשחק שוב ב-SC2 למרות שפיספסתי לא מעט (או המון, לפי עוג) במשחק יחיד, שגם הוא לקח לי שבועות.
אני מאמין שכן יצא לי לנסות את To The Moon קודם מפאת אורכו הקצר.

למען האמת נראה לי שיש לו 13 סופים שונים(כולל סופי כשלון). ולמען ההגינות, אני אף פעם לא הצלחתי לנצח את הבוס האחרון...אפילו שכל הדמויות היו אצלי ברמה המקסימלית, אאל"ט.

וכן, הוא ארוך, אבל הוא כל כך שווה את זה. אין מה להשוות ל-SC 2, אלו סגנונות משחק שונים לחלוטין, שצריך לבוא בגישה שונה לחלוטין לכל אחד מהם.

ואחרי שתסיים אותו, תוכל לשחק ב-Radical Dreamers, עוד המלצה מההודעה הראשונה שלי פה(ואגב, C-Man, אתה לא שיחקת ב-RD? אם לא-עשה זאת).

ו-RG-סיים כבר את To The Moon במקום לדבר על מתי תעשה את זה!

עידן כתב:ואגב, C-Man, אתה לא שיחקת ב-RD? אם לא-עשה זאת

לא יצא לי.
יש לי בעיה עם לשחק משחקים עלילתיים עם State בזמן שאני מנותק מהמשחק כל השבוע..
הרבה משחקים התחלתי ולא סיימתי בזמן השירות.
לכן גם אני נמשך יותר למשחקי "casual hard core" כמו Altitude, SMB, L4D בזמן האחרון...

C-man כתב:

עידן כתב:ואגב, C-Man, אתה לא שיחקת ב-RD? אם לא-עשה זאת

לא יצא לי.
יש לי בעיה עם לשחק משחקים עלילתיים עם State בזמן שאני מנותק מהמשחק כל השבוע..
הרבה משחקים התחלתי ולא סיימתי בזמן השירות.
לכן גם אני נמשך יותר למשחקי "casual hard core" כמו Altitude, SMB, L4D בזמן האחרון...

זה משחק קצר. אפשר לשחק אותו כמה פעמים שבכל פעם הוא יהיה מאוד שונה(ופעם אחת לפחות הוא מצחיק עד דמעות כמעט). ולעשות את כולם ביחד-ייקח לך אולי 10 שעות.

המשחק המומלץ שלי הפעם הוא משחק חינמי עם השם הלא מפתה Tales of Maj’Eyal או ToME 4(עוד פחות מפתה). הוא משחק Roguelike(כפי שאפשר אולי לנחש רק מהשם), אבל לטעמי הוא ללא ספק אחד הטובים שבהם. מסתבר שהם גם זכה שנתיים ברציפות בתחרות ה-Roguelike הטוב ביותר, גם ב-2010 וגם ב-2011, תוך כדי שהוא גובר על משחקים בתשלום, למשל Dungeons of Dredmor(שהמלצתי עליו פה בעצמי בעבר) ו-The Binding of Isaac. אחרי ששיחקתי בו כמה שעות אני מתחיל להבין למה.

מה מיוחד בו?

-הוא גרפי, עם גרפיקה נחמדה ופרקטית, לא ממש צריך יותר מזה.
-יש לו tutorial בסיסי מצוין, קצר ולעניין, שלאחריו אפשר ישר לגשת למשחק. יש גם אחד מתקדם יותר שייאש אותי באמצע, אבל הוא בעיקר מסביר נתונים סטטיסטיים לא חשובים, ולא חשוב במיוחד למתחילים.
-שיטת הקרב(תורות) שואבת מאפיינים ממשחקים מודרניים יותר כמו Dragon Age למשל, עם מגוון יכולות שונות, חלקן פסיביות, חלקן אקטיביות. זה מצוין.
-מאפייני משחקיות ייחודיים(וטובים) אחרים, עליהם לא אפרט כרגע.

עם זאת, המאפיין המרכזי והייחודי לטעמי הוא כל הממשק והמעטפת של המשחק. מעבר להיותו גרפי, ולעובדה שניתן לשחק בו כמעט לחלוטין עם העכבר(ואולי אף לחלוטין? לי פשוט נוח גם לשחק עם המקלדת), הוא שיש בו עוד כמה מאפיינים פשוטים אך גאוניים כמו כפתור שגורם למחשב לחקור אוטומטית עבורך את האזור, בצורה ראויה לציון, תוך כדי שהוא עוצר אוטומטית כל פעם שהוא מוצא משהו מעניין, והמאפיין המרכזי ביותר-הגישה לשרת המשחק באינטרנט.

אפשר לשחק את המשחק בצורה מקוונת, ואמנם המשחק נשאר משחק לשחקן יחיד כל הזמן, אך אפשר להסתכל על הדמויות שלך באתר המשחק, למשל. כל זה נחמד, אך מה שחשוב באמת הוא שאפשר לדבר עם אנשים אחרים בצ'אט תוך כדי משחק, בלחיצת כפתור פשוטה. ככה אפשר להתייעץ עם אנשים לגבי כל דבר קטן לא מובן, ומההתנסות שלי עד כה, הקהילה של המשחק אמנם קטנה, אך ידידותית מאוד. אהבתי מאוד את האופציה הלכאורה בסיסית הזו של צ'אט עם שחקנים אחרים במשחק לשחקן יחיד-מעטים המשחקים, אם בכלל, שנתקלתי בהם שמשלבים את זה בצורה שכזו.

שיחקתי במשחק כמה שעות עד כה, ולמרות שהוא קשה מאוד(אם כי לא חסרים Roguelikes קשים יותר)-אני נהנה. מומלץ מאוד.

האתר הרשמי של המשחק:

http://te4.org/tome" target="_blank

קצת כמו Cave Story, היה לי קצת מהרגשת המבוכה הזו שסיימתי משהו שאמור להיות מדהים ואני לא לגמרי מבין את גובה השבחים. לא כמו Cave Story, החוויה שלי בהחלט היתה משמעותית, אינטנסיבית, פשוט שוב - היה לי החשש שפיספסתי משהו חשוב. אז אמרתי לעצמי שאני לא אכתוב על זה כאן מיד, אלא אתן לזה לפחות יום לשקוע, אולי אני אראה דברים אחרת (כן, עבר בסוף יותר מיום אחד...).

אז מה זה To The Moon?
הדבר הראשון שהייתי אומר, הוא שזה בכלל לא משחק. זה סיפור אינטראקטיבי, והוא למעשה אפילו פחות אינטראקטיבי מסיפורים אינטראקטיביים בדרך כלל. ישנו סיפור שמסופר, השחקן צריך בין הסצינות לאתר כמה נקודות על המסך בעיקר כדי לא להשתעמם ולשבת כמה שעות מול סרט כזה כצופה בלבד. רב הפעולות של השחקן לא יוצרות בפני עצמן חשיפה נוספת של העלילה, אלא פשוט מובילות אותו לסצינה הבאה. המשחקיות כל-כך שולית וחסרת השפעה לחלוטין, שאני לא יכול לקרוא לזה באמת משחק. וטוב שכך - כי אין שום דבר מעניין מספיק כדי להצדיק את עצמו במשחקיות בלבד.
כך שלמעשה, מבחינתי, לא נותר אלא לשפוט אותו בסטנדרטים של סרט/סיפור לכל דבר, למרות הגראפיקה האופיינית (RPG מצועצע בהתאם למנוע שבו פותח).
אז גראפית - מדובר במפעל מרשים ביותר, אולם אך ורק בהיבט של הפלטפורמה בה יוצר - משחק עצמאי שנוצר ב-RPG Maker (ללא התחשבות בכך, כסתם משחק/סרט, זה כמובן מגוחך). די מתרגלים לזה.
מבחינת הפסקול, כאינסטרומנט - הוא טוב מאוד, אפילו מצוין. הוא משתלב טוב מאוד עם הסיפור ויוצר את האווירות המתאימות. אבל כשלעצמו, לטעמי, אין בו שום דבר מרשים ממש. לא שהוא לא טוב בפני עצמו, אבל הוא לא מפעל רציני מדי. כל המנגינות בנות דקה-דקתיים. אבל האתגר הטכני הוא בהחלט גורם מהותי בעיצוב של הפסקול להערכתי, וכאמור, הוא עושה את עבודתו מצוין.
אז אחרי שפנינו הצידה את כל העניינים השוליים נשארנו עם האספקט העיקרי שאותו יש לשפוט, והוא גם הסיבה והתכלית של To The Moon: העלילה. אני לא יודע לגמרי איך להתייחס לזה. אילו היה מדובר במשחק, אין ספק שהיה מדובר באחד מהסיפורים הכי מעוררי השראה ובעלי סוגיות והיבטים עמוקים. אבל אני שופט את זה כסיפור לכל דבר, ולמרות שיש בו המון - הקצוות לא ממש סגורים שם היטב. יש שם כמה מוקדים בעלילה שהם עצמתיים ביותר. ועדיין, אני הרגשתי בסופו של עניין החמצה מסוימת, שלא הכל קיבל הצדקה, שיש אבסורד, כנראה מכוון, באופן שבו העלילה מגיעה לסיומה ומרב שיאים עלילתיים בדרך - לא היה שום שיא אמיתי. אבל למרות הבלבול והאכזבה המעטה מצדי, אפשר להבין שההתנסות הזו מאוד חוייתית. To The Moon הוא כמו יצירת אומנות אבסטרקטית. כל מיני אלמנטים בו אמורים לעורר אצלך תגובות, רגשות, אסוציאציות, תובנות, ולאו דווקא להביא לך "פאנצ'". חוויה, בקיצור. זה לא מתאים לכל אחד, וכנראה לא יצדיק את הזמן שיקח לכל מי שיתנסה בו, מבחינתו.
ואפרופו זמן, עידן תזמן 4 שעות. לי לקח כפול מזה. אבל אני קורא לאט...

ובקישור למשחק הבא שאזכיר:

עידן כתב:אז הנה פסקה מתוכו ששוב, אני ממש מתחבר אליה(למעט השיר הספציפי שהוא מזכיר שלא הייתי מגזים בשבחים אליו-אם כי הוא באמת טוב מאוד):
[...]One song in particular(sung by Laura Shigihara) ranks alongside "You Were There" from Ico as one of my favorite songs from any medium, let alone in games, and the scene it's used in quickly became my favorite.

גם אני לא הייתי מגזים בשבחים. אבל הזמרת Laura Shigihara, שהיא גם היוצרת של אותו שיר מסוים, היא גם האחראית לפסקול של Plants VS. Zombies.
אז אני אדבר עליו קצת ואמשיך במהרה לחלק שבאמת מעניין אותי בו - הפסקול...
אכן מדובר במשחק מלוטש ואלגנטי ועמוס לעייפה באלמנטים ממכרים, כיאה למשחקי הסֶמי-קז'ואל של PopCap. מאוד חביב. ממש לא ראוי לתיאורים של Octaine ועידן כאן עליו לטעמי, אבל כאמור, עניין של טעם אישי.
אולי זה בגלל הקלפים. זה החזיר אותי ישר ל-Magic The Gathering - Battlegrounds (משחק המחשב בזמן אמת) ששחקתי בו לפני שנים. הוא היה עמוק ומתוחכם מאוד. לכל קלף היתה תורה שלמה של הדרכים החכמות להשתמש בו, והמצבים המחייבים את השימוש בו. ומצב ה-Quest שלו היה פשוט גאוני ואילץ אותך להפנים את רב האספקטים העמוקים של הקלפים השונים. כאן הכל כל-כך שטחי. הפונקציונליות שלהם די אמיתית - הם באמת שונים אחד מהשני - אבל אין משהו שמחייב את הייחודיות להצדיק את עצמה. יש בזה אמנם הבט חיובי שזה מאפשר הרבה מאוד חופש לבנות את הטקטיקה שלך בעצמך. ומצבי המשחק השונים באמת מגוונים מאוד את המשחק. קיצר, אין לי משהו בגנותו. סתם לא נפלתי מהכסא.

אבל לעניין החשוב בסיפור... דווקא שיר הנושא שהחמאתם לו כאן הוא בעיני אחד הצדדים הפחות חזקים של הפסקול החמוד הזה. כשהסתכלתי על קצת ביצועי חובבים שלו ב-YouTube נתקלתי בחלק מהביצועים הבאים. נודעתי אל סרטוני וידאו אחרים שלה בעבר, דרך הביצוע הממש-מגניב-אך-קיטשי-וקצת-מעצבן שלה ל-Want You Gone. הביצועים שלה ממש טובים ונאמנים למקור, אני חושב לעצמי. רק שהיא לא הכי מבינה YouTube. עם כל הכבוד לכמה שאת חמודה, אני מקליק על סרטון כזה כי אני רוצה לשמוע אותך מנגנת. לא מזיינת לי את המוח על איזה שיר את הולכת לבצע, כמה ביקשו ממך לבצע אותו, וכמה פעמים נסית להקליט את זה. ותוך כדי צפיות נוספות ושאני ממשיך להתפעל מהחדות שלה לפרשנות של כוונת המשורר, אני קולט שזאת היא... היא היוצרת. [כבר קרה לי מקרה כזה עם וידאו של Setting Sail, Coming Home (הנושא של The Bastion). הביצוע הכי מדויק ששמעתי התברר בסופו של דבר כתיעוד יקר של המבצעים המקוריים.]
אחרי זה הסתדרו לי כמה דברים בראש, כמו למה היא מרשה לעצמה לכתוב Original על הביצועים האלו, ולמה השם שלה מוכר לי ולא רק מזה שהכרתי אותה ב-YouTube קודם, אלא גם מהפסקול של To The Moon. פתאום ההקדמות המיותרות האלו בסרטוני הביצועים מהפסקול של Plants VS. Zombies שלה הפכו לדבר שעשוי להיות משמעותי... אבל לא. במקום לדבר על הרקע והתהליך של היצירה היא באמת בעיקר מקשקשת. חבל, בזבוז.
היא כל-כך מתוקה, שחטפתי ממנה סוכרת. בשיר הנושא, שהיא גם הזמרת, זה כבר היה מוגזם בעיני. עושה לי דיסוננס לשמוע שיר על זומבים שכאילו נבנה לקהל היעד של הטלטאביז. רגע... בעצם כל המשחק הזה כזה. מה לעזאזל העניין הזה, משחק כ"כ חמודי עם פירות סמוקי לחיים שמפזזים לפי קצב עדין, לצד זומבים - כלומר, יצורים עטויים בשר בשלבי ריקבון מתקדם, שהאיברים שלהם נושרים מגופם, כשהם מתקדמים לבית to... Eat your brains! (המשפט הזה אמור להיות חמוד או משהו לפי האופן שבו הוא מוצג במשחק). קטע מוזר. נראה כאילו יצרו את המשחק במטרה ליצור היכרות נעימה לילדים רכים עם משהו מתחום האימה, יען לחסן אותם מפני הפחד.
הפסקול גם כזה. עליז וקופצני בעיקרו, עם מעט מאוד נגיעות של אווירה מורבידית. שיר הנושא סובל ממתיקות עודפת. יש לזה שם, נו... כן. קיטְש. אבל שאר הפסקול חמוד ולא בקטע מוגזם. התחברתי לקטעים שיש בהם יותר קצביות ואלמנטים מורבידיים (החלק השני של הקטע השני הוא שממנו התפתח שיר הנושא אגב). גם זה קטע טוב עם גון רב של רטרו.
ל-Laura Shigihara יש רשימה שבה היא אוספת כל מיני גרסאות כיסוי לחומרים שלה (היא גם מגיבה לרובם). הנה שניים שהתלהבתי מהם (למעשה לפני שראיתי שהיא ערכה רשימה כזו בעצמה): Watery Graves בפינגר סטייל, ו-Choose Your Seeds בג'יפסי ג'ז!

הנושא הבא שבו כנראה אלאה אתכם הוא Rayman Origins ששחקתי בו במחשב של אחי, הייתי לא רחוק מסיום, והמחשב התפגר. אני מעדיף לכתוב עליו אחרי שאסיים אותו אז לפי שעה זה נחסך מכם.