מסע אל העבר

"על קצה הצוק...דרך קלה ומהירה למטה...עם הראש!" אמר אייס "זה לא נראה לי", מצד שני גם מלמטה זה לא רעיון טוב...בכלל המקום הזה לא לרוחי....", אני חושב שנעשה סיבוב גדול יותר, ולא נילך לא בגיא ולא על הקצה, זה אמנם ארוך בהרבה, אבל מתים בטח שלא נגיע"

בוב התחיל לאבד את הסבלנות: "אתם מוכנים כבר להחליט מאיפה אתה רוצים להגיע אל החרב שלי?"

"כדאי שנעשה הצבעה: מי בעד ללכת על קצה הצוק? מי נגד? יש הצעות אחרות?"

"אני חושב שקין צריך להיות האומר" אמר מרטין. "הוא ליהיות החכם. הוא להיות מוזר שעוד לא להיות היה נולד. קין צריך להיות יודע מה לעשות. אני רק להיות מוביל אותכם לאקרנות'."

מרטין נתן לעצמו סטירה.

"מצטער. מידי פעם יוצא לי שאני אומר 'ליהיות' כל כמה מילים. זה בגלל שלפני הרבה שנים קיבלתי מכה בראש, ועד היום יש לי התקפים כאלה מידי פעם.
בכל אופן, קין צריך להיות זה שמחליט.
אני סומך עליו הכי מכולם פה."

"וואו... זה ממש מרגש, מרטין...".
קין העריך את זה שמרטין רוצה שהוא יחליט.

"אני אומר שנלך לאורך הגיא, אבל מלמעלה. נרד לשם רק אם לא נוכל להמשיך יותר מעל הגיא. ככה נהיה יותר מוגנים מהתקפות. אייס, אנחנו לא חייבים ללכת ממש על הקצה כדי לא להסתכן במצב שאנחנו עם הגב לתהום במקרה שתוקפים אותנו".

החבורה התחילה ללכת לאורך הגיא(מלמעלה, כמו שהוחלט), לאורך דרך שהתבררה ארוכה יותר ממה שנראה בהתחלה(וממה שמרטין סיפר להם).

אחרי הליכה למשך זמן מה, הם הגיעו לסלעים שחסמו את הדרך, ובלית ברירה נאלצו לרדת בכל זאת לגיא עצמו, מה שלקח להם עוד קצת זמן.

לפתע צצו מתוך האדמה דברים שנראו כסלעים, ואחרי שלבשו צורה נראו כמו יצורי סלע מהלכים.

היו שלושה מהם, והם חסמו את המשך דרכה של החבורה.

בוב הסתכל בתדהמה על יצורי הסלע. הוא מעולם לא ראה משהו דומה להם. בכלל, בוב לא אהב לראות דברים, שאמורים להיות דוממים, מתחילים לזוז בכוחות עצמם. זה תמיד גרם לו לתחושת עקצוץ באוזן.
למרות התדהמה, בוב התעשת, נעמד לפני היצורים ואמר (לא בלי חשש):
"שלום! אתם מוכנים לזוז מהדרך בבקשה?"

לא הייתה כל תגובה נראית לעין מהיצורים.

הם רק המשיכו לעמוד בצורה מאיימת למדי.

קוחאבאדו שנא שמאיימים עליו. לכן הוא עקף את בוב וכיון אגרוף לעבר הבטן של אחד יצורי הסלע (זה הכי גבוה שקוחאבאדו יכל להגיע מכיוון שהם היו גדולים מאוד). קוחאבאדו עמד קפוא ועם פרצוף המום. הוא החזיר את ידו והחל לנפנף אותה מהר מרוב כאבים.
"אני מציע שנתחלק לקבוצות ושכל קבוצה תטפל ביצור אבן אחד".

"הם סלעים" אמר מרטין באדישות.
"הם לא מבינים מה אתה אומר.."אמר לבוב
"והם לא רכים!" אמר לקוואחבודו.

"כל אחד יודע שבשביל להזיז סלעים צריך לפורר מעליהם גבינה."
מרטין הוציא מהתיק שלו גבינה שהוא לקח מהפונדק ההוא, והתחיל לגרד את ציפורניו על הגבינה, מעל הסלעים.
מרטין חיכה לתוצאות.

"בניגוד ליצורים הירוקים המוזרים שנלחמנו בהם בעיר, את היצורים האלה אני מכיר טוב מאוד (קין 4)... אי אפשר ממש לגרום להם נזק כלשהוא. אנחנו אמורים למצוא פשוט דרך למצוא דרך לעבור מעליהם... או שבעצם לעקוף אותם מהצד. אני לא רגיל כ"כ לעולם תלת מימדי".

יצורי האבן לקחו את הגבינה שמרטין פורר עליהם והתחילו לאכול אותה.

לא נראה שזה השפיע עליהם בצורה כלשהי, גם הבעתם לא ממש השתנתה, גם בזמן האכילה.

"אוקיי. הרעיון שלי הוא שכל אחד יקח את מקל הפוגו שלי, יקפוץ לצד השני ואז יזרוק את המקל חזרה. נראה לי שזה יעבוד".

קין עלה על המקל, קפץ ועבר בכמה סנטימטרים את יצורי האבן. הם עקבו אחרי קין בעיניהם, אבל בגלל שהם כבדים מדי הם לא יכלו ממש לעשות שום דבר לקין כדי למנוע בעדו לעבור אותם. אח"כ, הוא זרק את מקל הפוגו לצד השני, בו עמדו כל שאר החבורה.

"אוך! הייתי בטוח שהטריק שלי עם הגבינה יעזור!"
קין הציע את הרעיון שלו, קפץ מעל האבנים וזרק את הפוגו בחזרה.

"אני קודם! אני קודם!"
מרטין לקח את הפוגו וקפץ לצד השני.
כעבור כמה שניות מקל הפוגו נזרק בחזרה לצד בו עמדה שאר החבורה.

קוחאבאדו תפס את מקל ביד אחת, שם את שתי רגליו וקפץ. הקפיצה לא הייתה מושלמת, מה שגרם לקוחאבאדו להתהפך. ראשו שהיה הפוך התקרב לראשו של ראש הסלע. קוחאבאדו טעם על בשרו מה זה לקבל מכה מיצורי הסלע. הוא התכופף והחזיק בחלק התחתון של המקל. הכידון שהיה חשוף פגע בראשו של ענק האבן ונשבר. קוחאבאדו, שעדיין החזיק בחלק תחתון יותר של המקל נפל עם המקל על הקרקע ליד מרטין וקין. הוא זרק את המקל בין שתי רגליו של אחד מענקי האבן לעבר החבורה שנראה שמעתה הם צריכים להתכופף כדי לעלות על המקל ולקפוץ עליו.

"מצטער, יש לי נטייה להרוס דברים מאז שבניתי בית מעץ".