מסע אל העבר

לאחר היום המפרך של קוחאבאדו, הוא קם די מוקדם כי חשש מעט מהחבורה שהיה איתה. הוא רצה להצטרף אליהם אך לא היה בטוח שיקבלו אותו. הוא החליט לעשות מעשה והעיר את כל החבורה. הם התעצבנו עליו וצעקו. קוחאבאדו אמר שהוא שמע על חרב ששמה תונקרא', ולידה נמצא מטבע גדול יחסית למטבעות רגילים הנקרא אקרנות' שיש לו כוחות נסתרים שרק מי שמחזיק בו יודע על כוחו. האלפים סיפרו לו על החרב ועל המטבע. הוא הציע לחפש אותם כי ידע שיש לשני היוצרות האלה כוחות מסתוריים וחזקים. "אני אעזור לכם במציאת החרב, ואתם תעזרו לי במציאת המטבע. מסכימים?"

בוב התחיל להתבלבל. הוא היה בטוח שהוא שמע קודם שקוראים לחרב אקרנות'. עכשיו הלוחם המוזר שלפניו אמר שאקרנות' היא בכלל מטבע. הוא ספר את המטבעות שיש לו. אחרי שראה שיש לו חמישה מטבעות, ורק חרב אחת, הוא החליט שהוא עדיין רוצה את החרב.
'לא שמעתי אף פעם את השם תונקרא', הוא אמר,'והייתי בטוח שלחרב קוראים אקרנות'. הוא שלח מבט תוהה לעבר קוחאבאדו.

קוחאבאדו החל לגמגם. "א...אני ככה ש...שמע...תי מה...אלפים. יכול להיות שהם בילבלו את השמות, אם אתה אומר שלחרב קוראים אקרנות', אז בטח למטבע קוראים תונקרא'". קוחאבאדו כבר לא היה בטוח בשם של החרב והמטבע. אבל בכל זאת בוב נראה לו יצור די חכם שיודע מה הוא אומר. לקוחאבאדו לא הייתה ברירה. הוא גם לא רצה להתחיל להתווכח, ולכן קיבל את מה שבוב אמר.

לקין די נמאס לשבת במלון ולחכות למרטין. בבוקר, הוא אסף את כולם בפונדק ואמר שהוא מתכוון לצאת לכיוון דרום, כי שם לדעתו מרטין נמצא.

"אני זוכר שמרטין אמר שהחרב נמצאת בהרים בדרום. לשם הוא בטח הלך. לדעתי אנחנו צריכים ללכת לשם, אלא אם כן אתם רוצים לשבת פה ולחכות שהאיש המוזר שרוכב על אלפקה יצליח למצוא את הדרך חזרה לפה..."

בינתיים על הרי טוריסנדר..

מרטין ישב לבדו על סלע..
לפתע מרטין הרגיש דיגדוג קל בנחיריים.
הוא חיטט באף.

קין הצליח לשכנע את החבורה שאם ברצונם למצוא את מרטין, ובכך להגיע לחרב, שכן לא נראה שיש להם כרגע הרבה ברירות אחרות, הם צריכים ללכת דרומה לכיוון ההרים שכן לפי מה שהוא זוכר, על הכיוון הכללי הזה מרטין דיבר.

תושבי העיירה שהיו אסירי תודה לחבורה על עזרתה בחיסול האורקים, נתנה לחבורה מעט צידה לאות תודה, שכן צידה רבה חוסלה במהלך הפשיטה שערכו האורקים.

מרטין הבחין בחבורה ויצא לקראתם כדי לפגוש אותם.
לאחר שהלכו מעט בהרים, מרטין אמר להם שיש לו זכרון חזותי מצויין, ולפי מה שהוא זוכר מהמפות אשר הוא ראה, הם צריכים ללכת דרך גיא צר אחד אשר היה לפניהם, אשר לטענתו היה הדרך הבטוחה והמהירה ביותר לעבור דרך ההרים האלו.

בוב חשב על הרעיון. הוא לא אהב אותו.
"זה לא נראה לי רעיון טוב לעבור במקום כזה. האורקים שהתקיפו את העיירה בטוח לא היו השודדים היחידים באיזור. גיא כזה יהיה מקום מושלם למארב. לפי דעתי אנחנו צריכים לנוע בדרך אחרת. חוץ מזה," הוא פנה למרטין "איך אתה יכול להיות בטוח שהמקום בטוח?"

קין חשב על העניין, ואז אמר:

"תראה מרטין, עד עכשיו לא ממש נתת לנו סיבות לבטוח בך... היית צריך להישאר איתנו ולא לברוח. אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שהדרך הזו באמת בטוחה... אני אומר שנתפצל".

"אם אנחנו נתפצל אז אנחנו צריכים למצוא דרך להיתקשר אחד אם השני...כי אז הפיצול רק יגרום לבעיות מוספות.."אמר הצייד

"לא חייבים. חלק ילכו בתוך הערוץ, והחלק השני ילכו על הקצה של הצוק ויסתכלו למטה לאן הקבוצה השנייה הולכת".

"סיכויי ההישרדות שלנו בקרב גדולים יותר אם נלך ביחד...
אני בעד שכולנו נלך על קצה הצוק."

"קין, אני חושב שכדאי שכולנו נלך יחד. כי גם אם הקבוצה הראשונה תגיעה לצד השני, לא תהיה אפשרות להגיד לנו איך להגיע, גם בצעקות. הדרך הטובה והבטוחה היא ללכת יחד"

"בסדר, נלך ביחד, אבל על הקצה של הצוק ולא בעמק. ככה יהיה יותר קשה להתקיף אותנו".

"קין," אמר מרטין. "אתה לא סומךךךךךך עלי?"
מרטין ציחקק
"סומךךךךך..... ככככככ זה צליל מצחיק! חה חה!!"
מרטין נירגע ואמר:
"קין, אתה צריךךךךך לסמוךךךךךך עליי.
אבל מה אתה מציע שנעשה? דרך איפה נלךךךך?"

"אני מציע שנתחיל ללכת על הקצה הצוק ונראה מה צופן לנו העתיד".