מסע אל העבר

אחרי ששלט הברזל הכבד נפל, קין הניח שאייס יסתדר כבר לבד, וברח למרכז העיר. בכל מקום הוא ראה רק רחובות הרוסים וחנויות שוממות. היה נראה שכל תושבי העיר ברחו.

קין נכנס לאחת מהחנויות-היה נראה לו שבחוץ מסוכן מדי. הוא חשב שהוא יצא מכלל סכנה, ואז- הוא שמע צעקות בחוץ. הוא הסתכל דרך הדלת השקופה של החנות- אורק גדול במיוחד, שנראה פצוע, רץ ברחוב, הגיע לחנות, שבר את דלת הכניסה ונכנס פנימה. קין התחבא מאחורי הדלפק של החנות- זה לא היה נראה רגע טוב במיוחד לצאת... האורק ששבר את הדלת היה יותר גדול מהאחרים בהרבה, והלבוש שלו היה שונה. הוא גם היה מלא בחול. קין חיכה כמה דקות. האורק הגדול התחיל לשבור כל דבר שהוא ראה. קין חשב על דרך פעולה- אם האורק הגדול הזה יסתער עליו לא יהיה לו שום סיכוי- קין היה צריך גורם הפתעה.

הוא חשב כמה שניות, ואז שם לב שתלויה בחנות מנורה גדולה וכבדה- אבל היא לא נראתה גדולה מספיק בשביל לגרום נזק לאורק הגדול והעצבני.
הייתה לו רק תכנית אחת. קין ירה בשלשלת שהחזיקה את הנברשת. הנברשת נפלה, ושברה את אחד השולחנות שהאורק לא הספיק לשבור. האורק היה נראה המום, הסתכל לכיוון של הנברשת- וקין ניצל את ההזדמנות כדי לתת לאורק מכה בעורף עם מקל הפוגו שלו.

הצייד ראה שאייס פצוע קשות...הוא רצאה להציל אותו אבל היה שם אורק שהישתולל והרס כל דבר הקרוב אליו...לייד לא היה שום סיקוי לנצח בלי נשק את האורק אז הוא החלית ליצור לעצמו חרב שאיתה הוא יוכל להילחם באורק...

האורק הבין שהלוחם שמולו יודע את חולשתו. קוחאבאדו רץ ולקח את הצמר לידיו, אך האורק שחשש שהלוחם יהרוג אותו ירק חומר מוזר לעבר ידו של קוחאבאדו. קוחאבאדו ניזהר וזרק את הצמר. הצמר החל להעלות באש ותוך שניות ספורות נעלם. קוחאבאדו ידע שהדרך היחידה היא להלחם בו. האורק שהתחיל לצחוק לא שם לב לאגרופו של קוחאבאדו. קוחאבאדו הצליח לפגוע באורק, הוא החל לדמם ולקח כמה צעדים אחורה. קוחאבאדו המשיך במתקפתו ונתן לו בעיטה לראשו. האורק התהפך ושכב על הרצפה. האורק שכבר היה תשוש ממכותיו של קוחאבאדו, היה חלש מידי כדי להחזיר מלחמה. קוחאבאדו המעוצבן מהקרב, לקח אבן לא במיוחד גדולה, שהייתה מונחת לידו, זרק אותה על האורק ומחץ אותו. זה היה סופו של האורק. קוחאבאדו התנשף חזק ונח. הוא ידע שעדיין מסתובבים בעיירה אורקים אחרים.

מעוצמת המכה של קין, האורק הגדול התעלף.

קין חשב במהירות, והבין שאם האורקים האחרים יחשבו שהמנהיג שלהם חוסל, הם יברחו והוא יוכל לסיים את הקרב ולעזור לחבריו ולתושבי העיירה(או לפחות מה שנשאר ממנה).

בינתיים, בוב, שנופף בפראות בחרבו, החל לחזור לעצמו. הוא בחן את המצב. האורקים שבהם נלחם היו במצב לא רע - אחד פצוע בינוני, השני קל, והשלישי בריא לגמרי. חוץ מזה, בוב נחרד כשראה שהם הבינו שלא כל כך קל להרוג אותו, והחליטו להקיף אותו. הוא חשב במהירות על דרך פעולה. אי אפשר לברוח - הם יתפסו אותו מיד. אי אפשר להתרכז רק בכיוון אחד - האורקים האחרים יחסלו אותו. לפתע, נצנץ במוחו רעיון - אם רק יהיה לו מזל.

האורקים התחילו להתקרב אליו, לאט לאט. בכל פעם שאחד מהם התקרב יותר מדי, בוב הרתיע אותו לאחור בתנועה מאיימת. למרות זאת, המרחק ביניהם הלך וקטן.
ואז, כשהיו מספיק קרובים לטעמו, בוב הניף את חרבו במאונך לגופו, והחל להסתובב סביב עצמו במהירות.

האורקים לא היו מספיק קרובים כדי שחרבו של בוב תחתוך אותם לגמרי. הוא גם לא רצה בכך. אם החרב הייתה פוגעת כולה באחד מהאורקים, התנופה הייתה נעצרת, והוא לא היה מצליח לפגוע באורק הבא. במקום זאת, החרב חתכה בבטן האורק הראשון, והוא המשיך להסתחרר כלפי האורק השני והשלישי. האורקים, שבדיוק עמדו להסתער, לא הצליחו לזנק אל מחוץ לטווח החרב.

זעקותיהם של האורקים בישרו לבוב שהתוכנית הצליחה. הוא נעמד במקומו, התנער מהסחרחורת הקלה שאחזה בו, והסתכל סביבו. על האדמה היו שרועים שלושת האורקים. שניים מהם אחזו בבטנם וגנחו בכאב. השלישי, שנראה שבוב פגע בו ראשון, שכב ללא תנועה, מעיו שפוכים. הוא לא חיכה שהפצועים ישיבו מלחמה. במהירות, דילג אליהם וכרת את ראשם.
הוא הרים את המגן, והתחיל לחפש עוד אורקים.

קין היה בהחלט מופתע מכך שהאורק התעלף ממכה אחת. לפני שהאורק התעורר, קין לקח את הדבר המוזר שהאורק שם על הראש כדי לסמל שהוא מנהיג- משהו מעור עם כל מני דברים מוזרים מודבקים עליו, ויצא החוצה- לחפש אורקים.

הוא חזר למקום בו הוא עזב את אייס- האורקים עדיין הסתובבו שם. אחד מהאורקים שם לב שקין מחזיק ביד את הסמל של המנהיג שלהם.

(הערה חיצונית: הדרך התייחסות של רבים מכם לקרב הייתה פזיזה.
גם אם זה נראה כמו קרב ישיר, אין סיבה לתקוף ישירות 11 אורקים-זו גישה שתוצאותיה יכולות בהחלט להיות קטלניות, ולהבא גם אני אוכל לגרום למוות של אחד מהדמויות שלכם בגלל זה.
נסו לחשוב על דרכם אחרות-אפשר לברוח מקרב, אפשר להסתתר ולהתקיף את האורקים כשהם בנפרד ומבודדים, אפשר לתקוף אותם בלי שייראו אתכם ועוד)

האורקים המעטים שנותרו בחיים, בראותם את סמלו של מנהיגם ואת מצבם העגום מול הלוחמים, החליטו להימלט מהמקום.

לאחר שחברי החבורה התאוששו מעט, הם הצליחו לאתר כמה כפריים שהתחבאו ושרדו את מתקפתם של האורקים.

הכפריים הודו להם מאוד, ובתמורה הציעו להם ללון בחינם באכסנייה של העיירה, אשר הצליחה לשרוד את המתקפה.

קין סיפר לחברי החבורה על האורק שאותו הוא הימם, והם החליטו לקשור אותו, ולהחליט מה לעשות עימו מחר בבוקר, שכן הם קיבלו את ההצעה של המקומיים, בידיעה שהם צריכים מנוחה לאחר הקרב(מרטין ייאלץ כנראה לבלות את הלילה בהרים).

קוחאבאדו קם. לפתע הוא ראה אורקים רצים. הוא הכין את עצמו לקרב אך ראה שהם רצים ממש לידו ולא תקפו אותו. הוא התבלבל לגמרי. הוא החל ללכת לעבר בוב שנראה קצת מותש. הוא ניגש אליו ואמר:
"אתה בסדר?"
"כן... אבל בוב לא מכיר אותך"
"אני קוחאבאדו, ובטח שמך הוא בוב"
"אני ראיתי שנלחמת גם נגד האורקים. אתה בצד שלנו?"
"אני חושב.. ומי אלה אתם? חשבתי שאתה לבד"
"אני וכמה לוחמים אחרים מחפשים ביחד חרב ואוצרות. והחרב תהיה שלי!"
משימתם של חבורת הלוחמים נפלטה לבוב מפיו.
"חרב? איזו חרב?"

בוב לא כל כך הכיר את קוחאבאדו, ובמחשבה שניה, אולי היה עדיף שלא לספר לו על החרב.
"אה....אמממ....אההה....חרב חדה! חדה מאוד! לא כמו זאת" הוא הרים את חרבו והראה אותה לקוחאבאדו.
בניסיון להתחמק משאלותיו של קוחאבאדו, הוא התחיל לחפש חפצים בגופות האורקים שהרג. הוא מצא 5 מטבעות זהב, ו3 פיגיונות. הוא גם לקח את סיכת פריצת המנעולים שלו בחזרה.
לאחר מכן, הצטרפו שניהם אל שאר החבורה.

הצייד הופתעה לראות את בוב אם איש מוזר שבא איתו לכן הוא שאל אותו "בוב מי זה האיש הזה?"

Androsyn שעוד היה עם אייס ראה את האורקים בורחים מהעיר והבין שכנראה הם הובסו. הוא סחב את אייס בנתיים בעיר מנסה למצוא מקום לשים אותו בו כדי שיטפלו בו. Androsyn הבחין באכסנייה שלא הותקפה ע"י האורקים, הוא הלך לשם. נראה שהאנשים שהיו שם היו שמחים לראות את האנשים שהצילו להם את העיירה, Androsyn ביקש מהם להודות בכך שיתנו לנו מקום ללון בו, אוכל, וטיפול בפצועים. Androsyn השאיר את אייס לאנשי האכסנייה שיטפלו בו והלך החוצה למצוא משהו שווה ערך בסביבה. הוא שוטט בין גופות של אנשים ומצא 9 מטבעות זהב ו3 מטבעות כסף (וכמה תכשיטים שנראו לו יקרים) ובנוסף לקח כמה בקבוקים ריקים. אחרי מסע הסחיבות שלו פנה חזרה לאכסנייה לישון...

הלילה ירד.
החבורה כבר הלכה לישון במיטות נעימות וחמימות בכפר.
בזמן שבחוץ התחילו טיפות גשם עדינות.
הם נחו בנעימים.

אבל לא מרטין.
מרטין שכב על הבוץ הרטוב.
מחזיק בתמונה קטנה של ה"סוס החזק שלו" וקיווה לשלומו.
הוא שמע יללה.
מרטין שיקשק..
"יש זאבים פה בחוץץ..... אמא'לה...."
מרטין בלע את רוקו וכיווץ את גבותיו.
"לא! לא אמאלה! אמאלה לא הכינה למרטין מרק שעועית כשהוא רצה! אמאלה לא הכינה למרטין סלט גזר! אמאלה לא! אמאלה לא!!"

מרטין והחבורה נרדמו להם.

אייס התעורר ראשון היות והוא ישן הכי הרבה מבין כולם, גבו עדיין כאב והוא היה חלש מאיבוד הדם הרב. הוא ירד למטה והזמין ארוחה במטבע האחרון שלו.
אייס היה מאוכזב מחוסר היכולת שלו להלחם היטב בקרב הזה, הוא פנה החוצה והחל להתאמן.
השמש עדיין לא זרחה...

הצייד קם אם קרן האור הראשונה...הוא הסתקל החוצה וראה את אייס מתאמן בחוץ הוא רצאה לבוא ולדבר איתו אבל הוא לא רצאה להפריעה לו באימון...הצייד ירד למטה והזמין ארוחה היו לו כמה מטבעות אבל זה לא הספיק בישביל ארוחה גדולה אז הוא קנה משהו קטן במטבע אחד...

מרטין התעורר למשמע קולות מוזרים.
זאת הייתה צפרדע.
מרטין נרגע, ותפס אותה.
הוא היה רעב.

ולא היה לו אכסנייה עם פונדק למטה! כמו למפונקים ברי המזל!
"טוב נו.. אז הם פצועים מכל המפלצות האלה" חשב מרטין בליבו "אבל לפחות יש להם מיטה חמה! בעצם.." מרטין חייך "אני אוכל מעדנים בזמן שהם אוכלים לחם.. ובשר מבושל.. יאקק.."