הקטע של דיאבלו

[Radioactive Grandpa]

חשבתי לעצמי, באיזה נושא אני אתקע את זה כהערת אגב כלשהי, ואז פתאום חשבתי, רגע, לא זה ייעוד הפורום בעצם? להרחיב את הדיון על משחקי עבר מעבר לשאלות על בעיות טכניות, המרכיבות כנראה למעלה מ-80 אחוזים ממנו?

אז לאחר הפתיח המתפלצן בהרהוריותו, אני שמח לבשר שכרגע סיימתי את דיאבלו (בעקבות המלצה בשרשור החידון. אחלה מקור חשיפה למשחקים!). ואז התחילו התהיות.

מה בעצם עשה את דיאבלו כזה שם-דבר? כלומר, הוא משחק חמוד. חמוד מאד אפילו.
אבל... מה בעצם? כלומר, מבחינת הכיפיות במשחקיות, האדרנלין, בסופו של דבר מדובר בקליקים חוזרים ונשנים על מפלצות, בצורה יותר מונוטונית מהמעאפנים שבמשחקי המכות. מבחינת הטקטיקה, אני בטוח שזה עולה הרבה מעבר לרמות הטקטיות שנדרשו לי כדי לסיים את המשחק, אבל עד כמה גבוה זה כבר יכול להגיע? כלומר, עם הממשקיות הקיימת בדיאבלו 1, אתה לא יכול לשלב בשיאו של קרב יותר מדי כשפים שונים תוך לחימה נקודתית והמקסימום, כפי הנדמה לי, הוא הובלת המפלצות לנתיב מסויים בו כישוף יזכה למירב האפקטיביות שלו. אני טועה? מבחינת הגראפיקה, אינני מחובר כרגע מספיק למוכר בתקופה, אבל אני מניח שב-1997 ראינו דברים הרבה יותר מרשימים (כמו שב-2000 ללא ספק חווינו דברים מרשימים יותר גראפית מדיאבלו 2).
יש עוד שני דברים שאני חושב שעשויים להיות נקודות החוזק של המשחק: עושר העולם הפנימי שלו (כל החפצים, הכשפים, הקווסטים והסיפורים המרכיבים את כלל העלילה), וצורת מבנה השלבים הייחודית שלו המשתנה במבט שטחי ממשחק למשחק, הנלווית גם למאגר קווסטים שגם נבחרים רנדומלית ממשחק למשחק.
זה? זו המהפכנות שבמשחק שעשתה אותו לכזה "עילוי"? או שמא זו התקדמות פורצת דרך בז'אנר עצמו, שגראפיקה ומשחקיות מודרניות ושוטפות כאלו טרם נראו בממלכת ה-RPG? (וכאן ראוי לציין שכל קשר מקדים ביני ובין RPG הוא לטוב ביותר [שבוודאי יתפרש כגרוע ביותר], טיפה RuneScape.)
וכך מצאו אור כל חובבי ה-RPG ונפרצו מצוואר הבקבוק שהדהד בתרועות כאלו שנשמעו בכל עולם המשחקים?

ובנימה פחות פלצפנית ויותר גיקית, באיזו דמות שחקתם? כי כרגיל, הלוחם מסתמן כבחירה אידיאלית לשטחיים שבינינו בעוד שהקוסם הוא הבחירה הטקטית-אסטרטגית, זה שנתקעים איתו בתחילת המשחק ולקראת סופו קוטפים את רב הפירות (והקשת למי שמתעקש להיות ייחודי).
ובתור אחד ששחק בכולם קצת ורק עם הלוחם (כלוחם-מכושף..) טרח להגיע עד הסוף, הקסמים באמת נהיים כאלו אפקטיביים כדי להתבסס עליהם גרידא? איך אפשר לנצח את דיאבלו כבודו אם לא בחרב? כל אפשרות אחרת נראית לי בלתי אפשרית.

[Og]

אויש זאת שאלה מצויינת, ואע"פ כן אני צריך ממש להחזיק את עצמי מלנעול את השרשור הזה - לא בגלל הנושא, חלילה, הלז כשר למהדרין מן המהדרין. פשוט בשלב מסוים אני מתכוון להעלות ולסקר את המשחק וזוהי בדיוק הנקודה שעליה עמדתי לבסס את רוב הסיקור שלי שלעומתו ההודעה שלך תֵראה כמו הנקודה בסוף המשפט הזה.
אם יש משהו שאני שונא, אבל ממש שונא להיות, זה לא-מקורי. ועכשיו כל מה שאני אכתוב בסיקור ירַאה כלקוח מהשרשור הזה.
כאמור, ממש קשה לי לא לנעול את השרשור, אבל זו אנוכיות נטו, אז במקום, אני אענה לך על השאלה, אך בקצרה - ממש בקצרה, אך ראשית - אתה מכיר את המאמרים האלה שבסופם רשום משהו כמו: "הכותב מחזיק בתואר שני למיניות האדם וכמו כן כתב את הערך 69 בקאמה סוטרה, הוא עורך טור שבועי...." בלה בלה וכו' ?
אז אמנם אני לא השחקן המנוסה ביותר בארץ, אבל המשחק הזה היה הדבר העיקרי בחיים שלי למשך תקופה מאוד ארוכה. זהו המשחק הראשון ששיחקתי באינטרנט, זהו המשחק העיקרי שבגללו התקנתי Win95 (עד אז הייתי משתמש בדוס) וזהו המשחק שבגללו היו עוד כמה דברים שאני אכתוב בסיקור בבוא היום.

בקיצור, התשובה לשאלה שלך פשוטה מאוד:
בדיאבלו לא היה שום דבר חדשני - פשוט כלום, לא מהפכני ולא בטיח וכל מי שאומר שזה היה המשחק הראשון ש'כך וכך' פשוט לא שיחק במספיק משחקים.
הדבר שהפך את דיאבלו למושלם היה אחד:
כל אספקט, כל פרט קטן, כל דבר, אבל פאקינג כל דבר היה מושלם. זהו, אגב, משהו שמשותף לכל המשחקים של בליזארד.
אתה אומר שהגרפיקה לא משהו לשנה? אתה צודק בהחלט. אבל שמת לב באיזו רזולוציה המשחק? כאחד שכמעט תמיד היה מפגר בטכנולוגיית המחשבים - לא מחוסר ידע - מחוסר מזומנים, אני יכול להגיד לך שביחס לגרפיקה שהמשחק נותן, דרישות המינימום שלו קטנות בצורה משמעותית, כך אפילו אני עם המחשב בן 4 שנים הצלחתי לשחק בו באופן חלק ואפילו באינטרנט.
כל פרט קטן במשחק - כל רקע, כל פריט, כל קווסט, כל קול של דיבוב, כל מערכת טכנית (כמו שזה שכל משחק הוא שונה, גם הקווסטים נבחרים רנדומלית וגם השלבים עצמם הם יצירי מכונה ולא אדם(אולי חוץ מכמה בודדים כמו השלב האחרון, לא בטוח)).
באמת שאני יכול להמשיך עוד הרבה, אבל אני לא רוצה להרוס לעצמי.

[עריכה]
אה, שכחתי לומר: המשחק עם המכשף הוא הרבה יותר קשה, לא רק בהתחלה. הוא אמנם נהיה קצת יותר קל לקראת הסוף, אבל עדיין הרבה יותר קשה מהלוחם. עקרונית, ברגע שאתה מניח את ידיך על הלחש Mana Shield, המשחק מקבל תפנית דרמטית לכיוון הקל.

[Radioactive Grandpa]

אם זה כרוך באופטימליות של הסיקור שלך, אני חושב שמן הראוי לי לוותר, ולתת לאנוכיות לגיטימציה על הצדק במקרה הזה. אני אחזיק מעמד...
אני מניח שגם מול אדם שמצהיר הצהרות הטוענות לתארים כאלו ואחרים בתחום, מה שאמרתי על הטקטיקה יוציא אותי כל-כך נבער מהסיכון שהיה בכך מלכתחילה בהמשך הדיון...

מתי אתה חושב שאתה עשוי לפרסם את הסיקור שלך?

Message replied

[Og]

מתי אתה חושב שאתה עשוי לפרסם את הסיקור שלך?

אם בכלל אז אולי בשנת 2000.

[C-man]

אתה עוד חיי בשנות ה-90?^^

[Og]

אתה עוד חיי בשנות ה-90?^^

אני רואה שגם אתה וגם R.G (לפי ה"פ), נמנים על האחוז הבודד של אזרחי א"י אשר לא מכירים בע"פ את התמליל של גבעת חלפון אינה עונה.

[BluePrint]

ל-Rogue יש יתרון גדול בעת שימוש בקשת ומסוגלת להרוג את דיאבלו מבלי להפגע כלל.
כמו ב-DooM, ב-Diablo המפלצות שמות לב לשחקן רק מקרבה מסוימת, וב-Diablo ניתן לגלות את המרחק בקלות בגלל התנועה המשבצתית.
עם Rogue ניתן להתקרב מספיק כדי לראות את האויב מבלי שישים לב, ולקלוע בו מרחוק מבלי שיזוז. (אין צורך להזכיר את היתרון בירי עיוור)

בקומת עשרה מאוחרת ניתן למצוא חפץ ייחודי: Bone Bow.
זו לא הקשת החזקה ביותר במשחק אבל היא בלתי שבירה ויחד עם דרישת הזריזות שלה (70 אם אני זוכר נכון), הופכת את ה-Rogue למכונת יריה שתגרום לריצ'ארד גטלינג ל-"double take".

(גם אני לא מכיר בע"פ את "גבעת חלפון")

[C-man]

אתה עוד חיי בשנות ה-90?^^

אני רואה שגם אתה וגם R.G (לפי ה"פ), נמנים על האחוז הבודד של אזרחי א"י אשר לא מכירים בע"פ את התמליל של גבעת חלפון אינה עונה.

אני די בטוח שאפילו לא ראיתי את הסרט P:..

(סליחה על העיכוב, היה לי טיול שנתי)

[Radioactive Grandpa]

אני לא חושב שגם אילו הכרתי בע"פ את התמליל המלא של הסרט הייתי יוצא עם מסקנה פרקטית כלשהי מהתגובה הזו...

ו-C-man, תראה. תראה.