הפורום הראשי של האתר. מחפשים קישור למשחק אבוד? מנסים להפעיל משחק ולא מצליחים? מצאתם קישור לא פעיל? נתקעתם במהלך משחק ואתם זקוקים לעזרה? יש לכם חידוש/הערה/הארה? זה המקום בשבילכם!
Androsyn לא כל כך חיבב את הרעיון מהתחלה וביחוד לא אחרי שקואחבאדו שבר חצי מהמקל...
אבל לא היה לא רעיון אחר.
הוא שם רגל אחת על מקל הפוגו ואחז בתחתית המקל, הוא איבד את השיווי וכמעט נפל.
בנסיון השני אחז בחלק התחתון וישר קפץ עליו עם שתי הרגליים, גם עכשיו לא היה קל להתאזן, הוא קפץ כמה פעמים במקום ואז קפץ קפיצה גדול וניתר מעל הסלעים. באמצע הקפיצה החלק התחתון ביותר פגע בראשו של הסלע, Androsyn נפל עם ראשו על האדמה...
הוא קם לקח את המקל וחבט בסלע מרוב עצבים, המקל נשבר וחצי ממנו עף לצד השני.
Andoryn הסתכל במבט מאיים יותר מהאבנים על קין.
Androsyn שהיה מספיק מעוצבן מהנפילה כמעט והתפתה לעשות משהו מרושע מאוד... אבל הוא התאפק כי הוא רצה להמשיך במסע....
"אתה יכול לתקן את המקל המטופש הזה... אני לא ישתמש בו כבר."
לבוב נמאס כבר מהויכוחים על מקל הפוגו. הוא לא ראה דרך שבעזרתה ניתן יהיה לתקן את המקל, ובכל מקרה כל הרעיון לקפוץ מעל לסלעים החיים שעמדו מולו בעזרת המקל לא נראה לו כל כך בטיחותי. הוא לא היה בטוח שהמקל יצליח להחזיק את משקל גופו. הוא בחן את היצורים. לא נראה לו שהם מגיבים במיוחד למה שקורה סביבם (חוץ מלאכול את הגבינה שמרטין פיזר עליהם, מה). אז הוא עשה את הדבר הראשון שעלה במוחו. הוא ניגש לאחד מהיצורים, כרך את ידיו סביב גופו, והחל לטפס עליו. הוא רק קיווה שהגבינה השביעה אותם.
"אם גבינה לא עזרה.. אולי חתיכת גזר תעזור? יש לי בשפע!"
מרטין הוציא מהתיק שק מלא בגזרים, שלף משם כמה גזרים ובחן אותם בריכוז רבה.
כעבור דקה קלה בחר את אחד הגזרים, דחף אותו לפה, וחתך עם שיניו חתיכה קטנה.
עם ציפורניו קיף את הקליפה, והשליך על אחד הסלעים.
הסלע לא הגיב.
"חכו.. זה אמור לקחת רק כמה שניות..."
אמר מרטין.
*כעבור חמש דקות*
"נו, מה קורה עם זה?" קוחאבאדו לא כל כך האמין שהגזר יעזור כמו הגבינה שלא עזרה. אך לפתע הסלעים החלו לזוז לעבר הגזר שקילף מרטין והחלו לאכול. קוחאבאדו נדהם וראה בזאת הזדמנות לבוב ולאייס להגיע אל שאר החבורה.
אייס חיכה וחשב. וחשב. וחשב…אבל לא היו לא רעיונות. אז הוא חשב עוד קצת. אבל גם זה לא עזר. אז הוא החליט להפסיק לחשוב ופשוט ירה מהיד הקסומה שלו שרשרת עם וו בקצה לעבר הקיר הקרוב ועשה את הפעולה שנתנה השראה למי שהמציא את ספיידרמן כמה שנים לאחר מכן
כל גופו של בוב כאב מהפגיעה בקרקע. הוא לא אהב לחטוף מכות, ואהב עוד פחות לחטוף מכות מסלע שבכלל אמור להישאר במקום אחד ולא לזוז. הוא היסס וחכך בדעתו אם לנסות לעבור בין הסלעים שפנו אל הגזרים, אבל החליט שחבטה אחת הספיקה לו בהחלט. הוא גם חשב שאייס היה בהחלט לא מתחשב כשלא הציע לו טרמפ על השרשרת.
הוא הביט מסביב, בניסיון למצוא דרך חלופית, אבל כל מה שראה היה כמה עצי אורן ועוד כמה סלעים (דוממים, למרבה המזל). ואז עלה במוחו רעיון נוסף.
הוא ניגש לעץ אורן צעיר, בעל גזע דק יחסית, שנראה לו מתאים. הוא ניסה לטלטל אותו מצד לצד. העץ כמעט ולא זז. הוא עבר לעץ אחר, וגם הוא בתורו לא זז כשבוב טלטל אותו. הריטואל הזה נמשך כמה פעמים, עד שבוב סוף סוף מצא עץ שלא היה יציב. הוא החל לטלטל אותו בפראות, עד שנוצר סדק בגזע העץ. לאחר מכן הוא שלף את החרב שלו, והחל להכות בעזרת הלהב את הגזע הסדוק. לבסוף, הוא הצליח לכרות את העץ.
הוא הניח את הגזע הכרות על האדמה והחל לקצוץ את ענפיו בעזרת החרב, עד שמה שהיה עד לפני כמה דקות עץ אורן צעיר ורענן, הפך למוט עירום.
בוב החזיר את החרב לנדן שלו, לקח את המוט והחל להתרחק מהסלעים. כשהחליט שהוא רחוק מספיק, הוא החזיק את המוט בשתי ידיו ופתח בריצה מטורפת.
בדיוק כשנראה שבוב עומד להתנגש בסלעים שחסמו את הדרך, הוא הטיח את המוט בחוזקה באדמה, תוך שהוא אוחז בקצהו השני. הוא התרומם באוויר, מספיק בדיוק כדי לחלוף מעל לראשיהם של הסלעים, ונחת מצדם השני. לאחר שהתגלגל קצת על האדמה, כדי לרכך את עוצמת הפגיעה, עמד על רגליו, מאובק כולו, אך מרוצה.
מרטין ספר את כולם.
"רק רגע! יש כאן בעיה! מישהו חסר!"
מרטין ספר שוב ושוב, וכל פעם גילה שמישהו אחד חסר.
אחרי זמן רב מידי, הצליחו החבורה להסביר לו שכולם כאן, והוא פשוט לא ספר את עצמו.
עד שמרטין הבין את זה כבר עלה הלילה.
החבורה החליטה להמשיך ולעבור כבר את הגיא, ולא לבזבז זמן.
כשהם חצו את הגיא הם התיישבו במין מקום שנראה כמו שדה קוצים.
החבורה החליטה ללון שם.
כולם הסתדרו לקראת השינה, אבל אז הוחלט שמישהו צריך להשאר ער לשמור.
החבורה עשתה הגרלה, ומרטין נבחר.
"דרוויט.!!!" קילל מרטין.
כולם נרדמו.
מרטין נשען על גזע העץ.
הוא נרדם בעצמו גם כן.
החבורה נותרה ללא שמירה. (למרות שאם תשאלו אותי אין הרבה הבדל בין חוסר-שמירה, לשמירה של מרטין)
קוחאבאדו עמד מול הזאבים. הוא החזיק חרב ענקית והחל לנפנף אותה. הזאבים לא פחדו וקפצו עליו. קוחאבאדו פגע באחד מהם בבטנו. קוחאבאדו צחק. הוא זרק את החרב והחזיק את הזאב. הוא מחץ את גרונו והזאב מת. לפתע בא אליו זאב ענקי, פי שניים יותר גדול ממנו. קוחאבאדו רץ אליו, נתן בעיטה והזאב עף. הזאב הגדול זינק אל קוחאבאדו והחל לשרוט אותו. קוחאבאדו נפצע אנוש והיה על סף מוות. אבל אז הוא השתמש בכוח הפלאים שלו להקטין יצורים. קוחאבאדו לקח את חרבו לנעוץ בזאב אך החרב נשברה כשנגעה בזאב. הוא נתן אגרןף אך הזאב היה קשיח כמו אבן וקוחאבאדו החל לנפנף את ידו. פתאום הוא ראה איש שזאבים אחרים תקפו אותו והרבה אנשים היו סביב. הוא לא ידה מה לעשות. פתאום ראה לידו מקל פוגו. הוא קפץ על המקל בכדי להגיע מאחורי הזאב אבל אז הוא נתקע בו והמקל נשבר. "לא! לא! לא!!".
"וואו זה היה סיוט. כאילו באמת זאבים י...תק...פו אותי!" קוחאבאדו זינק וראה שכולם ישנים. הוא כעס במיוחד על מרטין שישן בשמירתו.
הזאבים התקרבו לעבר החבורה.
