Rayman

ריימן הוא בחור טוב לב ונטול-גפיים כמו כל יצורי עולמו הפנטסטי, שנקרא למשימה לשחרר את ה-Electoons המסכנים שנכלאו על-ידי יצורים אפלים שהחלו צצים בכל פינה לאחר ש-Mr. Dark גנב את הפרוטון הגדול והפר את האיזון העדין בעולמו השלו לשעבר של ריימן. בכך ובהצלת הפרוטון הגדול ישיב את ההרמוניה והשלום לעולמו.
Rayman הוא משחק מצוין שלא המציא שום גלגל, אולם הינו בעל מעלות כה רבות שהביאו אותו למועמד מאד ראוי לתואר "משחק ה-Platformer הטוב של כל הזמנים", ז'אנר שהתפגר לפני כעשור עם השתלטותו של המימד השלישי והמציא את עצמו מחדש במסגרות מחליאות של מה שמכונה כיום "קז'ואל".

Rayman התבלט מאד ב"צורת ההגשה" שלו, דהיינו כיצד המשחק נראה ונשמע, או בעצם "האווירה". המשחק נפרש על גבי שישה עולמות (חמישה וחצי אם תתעקשו) שונים ועשירים. הגראפיקה הקריקטוריסטית מתאפיינת בססגוניות עשירה והומור. אפילו השלבים בעלי האווירה הקודרת יותר מצליחים להיות צבעוניים ולא-מאיימים, לכל דמות יש ראש ענק ועיניים גדולות, והסגנון הקריקטוריסטי הזה משווה למשחק אווירה ילדותית משהו. באותו עניין יש לציין שלמרות שריימן חובט בכל אויב הנקרה בדרכו, הוא עושה זאת באמצעות כפפה לבנבנה וצמרירית למראה, והאויב פשוט מקפץ לו בשריקת הפתעה אל מחוץ למסך. מבחינות אלו Rayman עשוי כאילו הותאם לגיל הרך, עם אלימות רכה מאד אם בכלל ניתן לכנות זאת כך. ההנפשה מפורטת הן בהבעות הפנים והתנועות של הדמויות, שגם גודלן הרב יחסית לרב משחקי הז'אנר מסייע למטרה זו. מעלה נוספת בולטת במיוחד היא פסקול המשחק, אחד הרכיבים המשמעותיים ביותר בו לטעמי, ואחד מפסי-הקול המשובחים ביותר שמשחקי וידאו זכו להם. את עולמות המשחק המגוונים מלוות נעימות רקע יפהפיות (רצועות השמע של התקליטור) בעיבודים עשירים ביותר שחלקם נשמעים כמו סימפוניות של ממש, ומהווים נדבך מאד חשוב באווירה הסוחפת של שלבי המשחק.

בנוסף ל"צורת ההגשה", המשחקיות של Rayman היא דבר נוסף בו ייחודו. ריימן מתחיל את מסעו כשלו יכולות בסיסיות בלבד כמו הליכה, קפיצה, זחילה למי שמצליח לעלות על צירוף המקשים הגורם לכך, והוא יכול לכל היותר לקוות שאויביו יפחדו מאד מהפרצוף חורץ הלשון שהוא יודע לעשות לעברם. מאוחר יותר הוא מצטייד ביכולות הנוספות המפורסמות שלו, כמו זריקת האגרוף, כח ההליקופטר ועוד. היכולות החדשות שהוא צובר עם התקדמותו במשחק לא רק מקלות את תנועתו ומסייעות לו לתמרן טוב יותר באתגרים הקשים יותר מולם ניצב, אלא אף מאפשרות לו גישה למקומות אליהם לא יכול היה להגיע בלעדיהן. המעבר בין השלבים נעשה באמצעות ניווט במפה, וכך ניתן לחזור לשלבים שכבר סוימו, הפעם מצויידים בכוחות חדשים שלמעשה יפתחו מסלולים חדשים לריימן. בכל עולם יש "בוס" שזוכים להצצה בו בטרם מגיעים לסוף העולם ומתעמתים עימו אחת ולתמיד.

משעשעת היא הסתירה שיש בין שני תחומים בולטים אלו של Rayman, צורת ההגשה והמשחקיות כאמור, והביקורת הנגדית הכי נדושה שבדרך-כלל נשמעת, היא פשוט שהמשחק קשה מדי. האווירה הידידותית והעיצוב העדין יוצרים את הרושם ש-Rayman מיועד לילדים, אפילו ילדים רכים, ולעומת זאת מדובר במשחק קשה, ארוך מאד ובעל עקומת קושי תלולה למדי. Rayman שובר מוסכמה נוספת ומאד מקובלת בעולם המשחקים: כדי לסיים את המשחק יש לשחרר את כל הכלובים עד האחרון שבהם. הכלובים חבויים בין השלבים, וככל דבר יקר-ערך חלקם פשוטים יותר למוצאם וחלקם חבויים היטב בינות השלבים: 'סודות' ברמת הקושי הכי גבוהה שהמשחק מציע. בכל משחק כמעט בו ישנם אזורים סודיים, מציאתם היא אתגר לבחירה, מעניקה לרוב תגמולים מסוגים שונים, אך לא הכרחית לסיום המשחק. העובדה הזו בלבד היא גורם נוסף לרמת הקושי הגבוהה של המשחק ואף מאלצת אותנו לבצע שלבים מסוימים כמה פעמים (לאחר שהשגנו יכולות שלא היו לרשותנו קודם לכן) וכך תורמת לאורכו הרב ממילא.

Rayman הצליח מאד והפך למותג, וכך הגיעו בעקבותיו מהדורות נוספות שכללו עורך שלבים ושלבי אתגר נוספים, לומדות אנגלית וחשבון ו-Fun-Pack שלשם שינוי כן מיועדות לילדים ורמת הקושי בהתאם, והמשיך לכותרים נוספים כשב-1999 הופיע בתלת-מימד עם Rayman 2, משם המשיכה הסדרה ויתכן שעודה מתפתחת עד ימינו, שכמה טרחני נוסטלגיה כשכמותי ממלמלים במרמור שאיבדה את דרכה אי שם עם Rayman 3.

אפשר לחלק את "המשחקים הגדולים בהיסטוריה" לשני חלקים משמעותיים. אלו שפרצו דרך והביאו את תעשיית המשחקים לשלב מתקדם יותר באותו תחום שאותו פרצו, מבחינה טכנולוגית לרוב (קשה שלא למלמל "DooM" או "Half-Life" כשקוראים את זה), ואלו שלמעשה לא חידשו דבר, אלא לקחו את הקיים והמוכר ועשו ממנו כמעט את הטוב ביותר. קטונתי מלהכריע, אולם אם Rayman ראוי להיכנס להיכל הכבוד של "המשחקים הגדולים בהיסטוריה", הוא ללא ספק ישתייך לקטגוריה השניה, זו שלעומת הראשונה זוכה להערכה גוברת דווקא בימינו אלה, בהם גלגלי תעשיית המשחקים חורקים מדי פעם בגניחות של מיצוי. יתרונה של הקטגוריה הפחות זוהרת הזו הוא שלרוב אם נשלוף משחק עתיק ממנה, הוא יהיה מהנה לא פחות גם היום, לעינינו ואצבעותינו יודעות השובע.

הערה:
זוהי גרסת ה-RIP שאינה מכילה את סרטוני המשחק ורצועת המוסיקה. חייכם לא יאבדו ממשמעותם גם ללא הסרטונים, אבל לשחק ב-Rayman ללא מוסיקה משול ללשחק בסוליטר בלי עכבר, או לאכול ארוחת גורמה עם אף סתום. בחרו את ההמחשה הקרובה ללבכם.
ניתן למצוא את הגרסה המלאה (השוקלת פי כארבעים בצורתה המכווצת) בקטגוריית שיתוף הקבצים של מסע אל העבר.

סוקר על ידי Radioactive Grandpa