מוביוס הוא אחד מהקווסטים החדשים שנוצרו כתוצאה מגל קמפייני הקיקסטרים לפני כשנתיים שהחזיר לתחום יצירת משחקי ההרפתקה רבים מהשמות שיצרו כמה מהמשחקים הטובים ביותר בשנות התשעים, במקרה של מוביוס מדובר בג'יין ג'נסן, יוצרת גבריאל נייט.
עלילה: הדמות הראשית במשחק היא מלכיי רקטור, סוחר אמנות בעל זיכרון צילומי וטביעת עין חדה שביחד עם ידע היסטורי נרחב מאפשר לו להעריך את המקוריות של יצירות אמנות שונות תוך דקות מעטות, המשחק מתחיל שסוכנות ביון מגייסת אותו כדי לקבוע האם אשה איטלקית שנרצחה לא מכבר היא בעלת קווים ביוגרפיים דומים לאישיות היסטורית כלשהי. העלילה היא הנקודה החזקה במשחק ולמרות שהיא לא מגיעה לאיכויות של גבריאל נייט היא עדיין מצויינת ומראה שג'נסן לא איבדה את היכולת לספר סיפור טוב, הביקורת על המיזנתרופיות של הדמות הראשית לא ממש הפריעה לי להנאות מהעלילה וגם הרמיזות ההומו-ארוטיות בין הדמות הראשית לסייד קיק שלו הייתה תוספת עלילת יפה שלא רואים כל יום במשחקי מחשב (מישהו אמר גבריאל נייט ופון גלאובר?).
משחקיות: ומהנקודה החזקה במשחק אנחנו מגיעים לחולשה העיקרית שלו: המשחקיות המוגבלת, יש מספר מוגבל מאוד של נקודות פעילות ואנשים שאתם אפשר לדבר שלא קשורים באופן ישיר בהתקדמות בעלילת המשחק, כמו כן החופש שלך לנסות פתרונות הוא מוגבל ביותר, למשל האפשרות להשתמש בחפצים שברשותך על מספר נקודות פעילות הוא מוגבל רק לנקודות שאתם צריך להשתמש בחפץ מסוים, אי אפשר לנסות לשלב חפצים אלא אם כך השילוב יסתיים בהצלחה. עוד פגם הוא הלינאריות המאוד נוקשה של המשחק - לדוגמה אפשר אי אפשר לאסוף חפצים למלאי אלא לאחר שנתקלנו בבעיה שנצטרך את החפץ המסוים כדי לפתור.
פאזלים: רוב הפאזלים במשחק הם קלילים ואני מאמין שלרוב השחקנים לא תהיה כל בעיה לפתור אותם (ולמי שכן יש מערכת רמזים מובנת בתוך המשחק) כמו שאפשר להבין מהסעיף הקודם העיצוב של המשחק עושה את עבודת פתירת הפאזלים שמבוססים על המלאי לקלה ביותר, אולם רוב הפאזלים העיקריים מבוססים על עבודה בלשית והסקת מסקנות בסוף כל פרק לאחר שאספנו את כל הרמזים, שוב בד"כ זה לא קשה אבל בחלק מהפעמים, במיוחד בחלקים שאתה צריך לשפוט דמויות חדשות שאתה פוגש לפי הבעת הפנים שלהם, ההתנהגות וכו' זה יכול להיות קשה כי בהרבה מהמקרים אין רמזים שיאפשרו לך להגיע למסקנות הנכונות ואתה צריך לנחש ולקוות לטוב.
גרפיקה: עוד חולשה מרכזית של המשחק, בעיה היא לא שהמנוע הגרפי עצמו הוא מאוד מיושן, בד"כ מה שחשוב בשבילי בקווסטים זה העלילה ולא רמת הגרפיקה אלא שבמקרה הגרפיקה נבנתה באופן גרוע במיוחד: בעוד שרוב הרקעים נראים בסדר הפרופורציות של הדמויות עצמן הן מעוותות, האנימציה מקרטעת ולעתים פשוט לא קיימת, יש חוסר בפרטים והטקסטורות הן ברזולוציה נמוכה. ברור שמי שהיה מופקד על הצד הגרפי במשחק עשה עבודה חובבנית ביותר.
פס-קול: בד"כ אני לא מתייחס יותר מדי למוזיקת הרקע אבל אני חייב לציין שהפסקול של המשחק שהולחן ע"י רוברט הולמס הוא פשוט מעולה ומהטובים שיצא לי לשמוע בשנים האחרונות. מבלי לעלעל אותכם יותר מדי הנה דוגמה לעבודה ששלו מהמשחק.
סיכום: למרות כל הביקורת שלי על המשחק בסופו של דבר מצאתי את הסיפור מעניין מספיק כדי לתת לי מוטיבציה להגיע לסופו ולמרות שכפי שציינתי העלילה לא מגיע לרמתו של גבריאל נייט היא טובה מספיק כדי שהמשחק ימנה עם רשימת הקווסטים היותר טובים שראו אור בשנים האחרונות. אני מקווה שיצא משחק המשך בעתיד ושג'נסן תשכיל לזנוח את שיתוף הפעולה עם פניקס ולבחור סטודיו מקצועי יותר שיוכל להפיק משחק הרבה יותר מלוטש שיהלום את כישורי הכתיבה שלה.
