ההרים המושלגים ואור השמש הקרה השרו בי תחושת התעלות, האויר הצלול גרם לי לרצות לטפס לפסגות המתנשאות במלכותיות מעל לעולם, אך לא זו הסיבה שבאתי.
עיני נפלו על הפתח השחור מצל, ורטט קל עבר בגופי למחשבת מה אמצא בפנים.
צחנה כמעט נראית לעין הכתה בנחירי כשקרבתי, ריח המרחיק כל יצור חי פרט לזה החושב עצמו לחכם מכולם, שבחוכמתו יפגין טפשות אין קץ.
חשבתי שאני יודע מה מצפה לי, שחלומות בהם דמיינתי את הזוועה הממתינה בעומק הצללים הכינו אותי, אך המציאות היתה קשה מנשוא.
פתח בודד בתקרת ההיכל התת-קרקעי האיר חלושות את החיזיון השוכן בפנים, מוסיף לאימה המתנשפת בכבדות תנועה מתעתעת של צללים.
קור החלחלה התפשט בגפי וחשבתי שאני מבין את הרגשת דמויות האבן הפזורות לאורך השביל. מכל קצה צל ראיתי קרניים היכולות לפלח שלושה אנשים יחדיו, שיניים הטוחנות כבשים בשלמותן, וטפרים הקורעים בשר מעצמות.
למזלי, גופו של הדייר גדול מכדי לראות בשלמותו, כי המעט שנגלה לעיני היה יותר מששכלי מסוגל להתמודד עימו.
תקרית אחרת: פורסם ב-0:00, 8/7/2010
- הצג/הסתר תוכן
- הצג/הסתר תוכן
