יזכור

אם חיפשתם במה לשתף את הקהילה בנושאים שלאו דווקא קשורים באופן ישיר למשחקים ישנים או ל"מסע אל העבר", זהו הפורום בשבילכם!

מנהלים: Gordi, Radioactive Grandpa, Octarine, Og, אופיר

סמל אישי של משתמש
idoS
משתמש רשום
משתמש רשום
הודעות: 339
הצטרף: ג' אפריל 03, 2007 2:07 am
מיקום: מרכז

יזכור

שליחה על ידי idoS »

אנשים אשר חירפו נפשם למען המדינה, ילדים לבושים במדים שעוד לא חוו דבר ובו ברגע הופכים לגברים, אנשים בעלי משפחות וילד אחד, שלא יזכה לראות עוד את אבא. המחשבה שאתה הולך לעשות משהו בשביל מדינה, בשביל ציבור, שעתידו לאו דווקא ידוע. ההצלחה ביידי הגורל והחיים בידי השם.

אנשים אשר חיו את שגרת יומם, משפטים כמו "אל תחזור מאוחר"....ו "בסדר אמא"... הפכו למובנים מאליו, חיבוק אחרון לפני פרידה ועלייה אל נסיעת המוות. אוטובוס שמתפוצץ. אמא לא תראה אותו יותר.

את המדים, אף אחד כבר לא ילבש... ואת אותה החולצה, עם כתם הדם, שום מכונה לא תוכל לכבס. כל צעד משאיר סימן, ואת הסימן הזה, אי אפשר להעלים.

המלחמה אף פעם לא נגמרת כשיש הרוגים, היא רק מכפילה את עצמה והופכת למלחמה תמידית, שחווים כל בני המשפחה באשר הם. מלחמה על צדק שאיננו, מלחמה על רגש שמסרב להעלם.

נזכור תמיד את חלליי צבא הגנה לישראל ונפגעי פעולות האיבה.
תהייה נשמתם צרורה בצרור החיים.

לסיום, אני מצרף נעימה שתמיד מצליחה לעורר בי רגשות מחדש, אתם וודאי מכירים אותה מהסרט "אח שלי הגדול" אשר משודר מדי שנה מחדש, בערוץ הילדים.
http://www.youtube.com/watch?v=aC44qBmrKIc" target="_blank
תמונה
סמל אישי של משתמש
idoS
משתמש רשום
משתמש רשום
הודעות: 339
הצטרף: ג' אפריל 03, 2007 2:07 am
מיקום: מרכז

Re: יזכור

שליחה על ידי idoS »

הפרדה מכוונת

נוכח כתיבת שורות אלה, נוכח אותן דמעות אשר זולגות בקרב הציבור, אדם אחד קם לו אל בוקר חדש.
עיניו אדומות, דומעות כדם. מנסה להתייחד עם בנו שנהרג במלחמה... נזכר ברגעיו האחרונים, בחיוכו הנרגש.
בעודו שוקע אל מחשבות האתמול, הדיג'יי בודק את עוצמת המיקרופון. "מה אתה עושה?" שואל אותו אדם אומלל, שרק לפני שנה איבד את בנו ומתרפק על נסתרות העבר. "אני בודק את עוצמת המיקרופון" השיב אותו אדם.. "הרי הלילה, השמחה תהיה גדולה".

זה אומנם התחיל כמקריות, אך הפך למנהג של ממש. יום הזיכרון ויום העצמאות צמודים כאחד. אין ספק שהיתרון המובהק של הדבר, הוא שעוברים מיום של עצב לשמחה. בזכות אותה ההקרבה והקושי, יש לנו מדינה. אם כי במציאות של ימינו, הדבר אינו פרי ביצוע. אני יושב ומתארגן לטקס. בו במקביל, ביום עצוב ומשמעותי זה אני מקבל מאות של הודעות אל מכשיר הסלולר, "היום יהיה טירוף אח שלי!" "תכין את עצמך, הולכים היום לתקוף" "אחי הולכים היום לסופר לקנות בשרים יהיה אש!". זו אינה מציאות בדויה שמאפיינת רק אותי, אם כי מאפיינת את רוב האזרחים במדינה. כשיום העצמאות נמצא כל כך סמוך אל יום הזיכרון, אין הפלא שכל ההכנות מתבצעות במהלך אותו היום. דבר שאינו עומד בקנה מידה אחד מול הציפיות ליום הזיכרון.
זהו אינו סוד שיום הזיכרון נמשך מהערב ועד לסיום טקסי הבוקר, ואחר כך הופך ל"יום תכנונים לעצמאות". אני בעד הוספת יום אחד, אשר מפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות ויאפשר גם התייחדות עם היום הנ"ל וגם ביצוע הכנות ליום שאחרי.
נקודה למחשבה ^
סמל אישי של משתמש
Radioactive Grandpa
מנהל
מנהל
הודעות: 5893
הצטרף: ד' ספטמבר 01, 2004 4:08 am
איש קשר:

Re: יזכור

שליחה על ידי Radioactive Grandpa »

זו סוגיה ערה ביותר בישראל כבר מאז שהיום הונהג. אני מניח שאתה יודע שהצעה כזו בדיוק כבר עלתה בשנת 2009? (סביר להניח שהיא גם לא הראשונה). היא נתקלה בהתנגדות חריפה. הקונספט הזה מתיישב טוב מדי עם אתוס הציונות (כמו מושג השואה שהפך ל"שואה ותקומה" או "שואה וגבורה").
שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא